אתגר הגברים

קוראות וקוראים יקרים,

לפני זמן לא רב המדינה התעוררה לסיפור הנורא של האונס באילת. משהו הפעם היה אחרת, הרבה גברים לא ישנו בלילה, גם הם הרגישו שאי-אפשר יותר.
עכשיו כבר לא מדובר רק בעניין של נשים, הפגיעה היומיומית שרוב הנשים סופגות מגברים הגיעה למצב בלתי נסבל עבור אנשים רבים מאוד.
התחושה של גברים ונשים היא, שהמצב הזה לא יכול להימשך וחייבים לעשות משהו כדי לעצור אותו. מובן שלא כולם מרגישים ככה, אחרת לא היה את מה לעצור, ועם זאת ברור יותר מתמיד שצריך להתחיל לפעול ממש עכשיו, גם בחינוך של הדור הבא וגם בכל רובדי החיים שלנו.
הרי איש מאיתנו, ההורים, לא רוצה להתעורר למציאות שבה אנסו את בתו או לגלות שהבן שלו הוא אנס. גברים רבים, שהם הורים בעצמם, מבינים שאם לא יפעלו עכשיו, גם ילדיהם מצויים בסכנה ואין זמן לבזבז.

נושא החודש – "גם אני פגעתי – גברים לוקחים אחריות"

ביום רביעי, 8 באוגוסט 2020, נפגשנו – קבוצת גברים ונשים תחת מטרה משותפת – ברחבת הבימה בתל-אביב. קיבלנו את אישור המשטרה, עטינו מסכות, שמרנו על מרחק קורונה בטוח זה מזה ויחד בנינו מקום לריפוי ומעגל התכווננות.
את הפעילות הזו יזם עדי טרם, מטפל ומנחה סדנאות, גבר שהרגיש שהוא לא יכול לשתוק יותר אחרי האונס המחריד באילת. עדי סיפר שלאחר האונס הוא קם בבוקר והחליט שהגיע הזמן לעשות מעשה. לאירוע שיזם הוא נתן את השם "גם אני פגעתי – גברים לוקחים אחריות".
עדי קרא למנחים ולמטפלים ולכל מי ששמע את הקריאה ויכול היה להצטרף.

הגיעו למקום הרבה אנשים, גברים ונשים, וכולנו ישבנו ברחבה במעגלים, כך שהגברים היו במעגל הפנימי והנשים במעגל החיצוני, והגברים שיתפו את סיפוריהם על פגיעות "רגילות", יומיומיות, שביצעו כשעוד לא הבינו מה זה מעולל לנשים.
הם סיפרו כיצד פגעו בנשים שלא הכירו, בחברות שלהם ובנשים שלצידם, איך נגעו בהן בלי רשות ודיברו אליהן באופן לא מכבד; הם דיברו על נגיעות בפאב או במסיבה ללא הסכמת הנשים, על יחסים זוגיים מניפולטיביים ועוד.
הגברים שיתפו את המשתתפים והמשתתפות בהארה שהגיעה אליהם פתאום, אם בזכות חברה, בת זוג או קרובת משפחה, ששיתפו אותם במה שהרגישו כשגברים עשו זאת, ואם בדרך אחרת שגרמה להם להבין שמה שהם עושים זה לא מה שהם חושבים. כלומר, זה לא חיזור, זו לא מחמאה, זה לא נעים לנשים וזה תוקפני ואפילו מאיים עליהן. הגברים דיברו על הכאב העצום שהגיע בד בבד עם ההבנה ועל הצורך לדבר על זה, להכיר במה שעשו ולומר בקול את מה שהם מבינים בקשר לכך. גברים שעברו את השינוי הזה ייזהרו בעתיד לא לפגוע ויוכלו להיות שליחים עבור גברים נוספים.
המעגל החיצוני, של הנשים ששמעו את ההתוודות, היה עד לאירוע, ולא עד אילם. דיברנו והדהדנו הן את מה שהרגשנו בתוכנו בעקבות הדברים ששמענו והן את התקווה שאירוע כזה הוא פתח לשינוי שתמיד שאפנו אליו ולא ידענו איך לחולל אותו.היו בינינו גם נשים שמעגל הגברים עורר בהן טראומות מהעבר מפעולות מטרידות ואלימות שביצעו גברים אחרים, ולמענן יוחד מקום באזור הריפוי, שם הן קיבלו מענה למה שעלה וביקש להירפא.
ואכן, במעגלים שיצרנו התרחש ריפוי: ריפוי כאבם של הגברים שהבינו שפגעו וכך הקטין את האפשרות שימשיכו לפגוע, ריפוי לנשים שנפגעו וריפוי של הקשר בין גברים ונשים. המפגש המיוחד הזה הפיל את המחיצות וקירב בינינו, הרגשנו שכולנו יחד באותה סירה, שלובים זה בזה, שאין צדדים, חווינו את האחדות.

לי באופן אישי האירוע העניק תחושה של סיכוי, של תקווה, שגברים כמו אלה שהשתתפו במעגל הם שותפים לדרך ושבעזרתם נוכל להסיר סוף-סוף את הקללה שרובצת על יחסי הגברים והנשים.
למחרת האירוע הרגשתי שהמוח שלי בקושי מצליח להבין, שהלב שלי מוצף וכולי הפכתי לאהבה.
ברור לי ולרוב המשתתפים שאת הדרך הזו יש להמשיך. המעגל הבא יתקיים ב-22.10.20 בערב בכיכר הבימה, ויהיו עוד ועוד מעגלים אחרי כן. מי שרוצה מוזמן להצטרף לפעילויות של "גם אני פגעתי – גברים לוקחים אחריות". זוהי קריאה לגברים ולנשים שמוכנים להשתתף ביצירת השינוי. אני אהיה שם!!!
כחלק מהשינוי המתחולל, אני רוצה גם לעזור לגברים שבוחרים לחיות חיים מלאים ועל כך באתר בדף חדש.

כשאני נמצאת בשליחות

שנים רבות אני עוסקת בשכלול השיטה "זוגיות הרמונית" שפיתחתי. לחלקים הגברי והנשי שבנפש, שאיתם עובדת השיטה, מצאתי שותפים בתת-מודע ושכללתי את היכולת שלי לעבוד בתוך התת-מודע.
במשך שנים כתבתי את הספר שעוסק בריפוי היחסים בין שני החלקים הללו והוא מצוי בשלבים מתקדמים, בדרך לצאת לעולם. צעדים רבים נעשים בשלב הזה כדי לקדם את הרגע שבו הספר של השיטה "זוגיות הרמונית" יופץ בעולם ואני מתרגשת מכל רגע של עשייה בהקשר שלו.
בנוסף, עם תנופת היציאה אל העולם, מהבדידות של זמן כתיבת הספר, חזרתי גם להנחות סדנאות. הפתיע אותי לגלות ששכחתי כמה שמחה יש במפגשים שלי ושל המשתתפים בסדנאות. פיתחתי ארבע סדנאות של חמש פגישות שבועיות. כל מפגש נמשך שלוש שעות, והמשמעות היא 15 שעות, שבהן אנו חוקרים, לומדים ומתרגלים יחד נושא אחד. הנושאים שבחרתי לסדנאות, בעיניי, הם משני חיים ובכולם אני משתמשת גם בחיי הפרטיים וגם בחיי המקצועיים.

מיד לאחר החגים אחזור להנחות. הסדנאות כוללות חמישה מפגשים של שלוש שעות, זמן מספיק לחקור ולתרגל נושא אחד לעומק. הסדנאות המתוכננות כרגע הן:

• "זוגיות הרמונית" לשיפור ביחסים בהגשמה ואיזון", שתתחיל ב-18.10.20
• "תקשורת הרמונית בזוגיות ובכלל, כלים מעשיים ליצירת דו-שיח Win-Win", שתתחיל ב-29.11.20
• "שיח על חמלה והתפתחות", שתתחיל ב-10.1.21
• "לשחרר את החרדה מחיינו", שתתחיל ב-21.2.21

כדי לשמור על כללי הקורונה אני נאלצת להקטין את מספר המשתתפים בסדנאות וכל המקדים להירשם יזכה. תגובות של משתתפים על הסדנאות ניתן למצוא באתר.

בתקופת הקורונה התחלתי גם להרצות בזום חינם על נושאים רבים ומגוונים ולהעלות את ההרצאות לאתר שלי כך שכל מי שירצה יוכל לשמוע אותן בזמן שנוח לו. בין ההרצאות האחרונות שהוספתי לאתר:

• "להיות גבר רגיש מאוד"
• "החיבור לחיים ככוח שמאפשר חיים טובים"
• "הורות לילדים רגישים מאוד"
• "זוגיות הרמונית לשיפור היחסים בפנים ובחוץ"

כל ההרצאות המוקלטות נמצאות באתר וכולכם מוזמנים להקשיב להן.

הרצאות מתוכננות להמשך:

• "תקשורת הרמונית", ב-14.10.20, בשעה 21:00
• "לחיות כאדם רוחני בעולם", ב-18.11.20, בשעה 21:00

כדי לקבל את הלינקים להרצאות יש להצטרף לרשימת הדיוור להרצאות וסדנאות בדף הרישום.

חמלה עבורי היא כלי טרנספורמטיבי שלוקח אותנו ואת מי שסביבנו למצב חדש. לאלו שמסיימים את סדנאות החמלה איתי, אני פותחת קבוצת תרגול חמלה שתיפגש פעם בחודש, כדי לשמר ולפתח עוד את יכולות החמלה שהתחלנו בסדנה.

הנכם מוזמנים לבחור ולהוסיף לחייכם את הכלים הללו כדי לחזק אתכם וכדי לקדם את איכות החיים שלכם, ולעקוב אחר ההרצאות והסדנאות שיתווספו באתר בהמשך.
מוזמנים להפיץ את המידע, כדי שגם אחרים יוכלו ליהנות ממנו.

מאמר חדש – אתגר הגבריות

המאמר "אתגר הגבריות" מדבר על האתגר של הגברים לחוש עצמם גברים, יחד עם האפשרות להיות נאמנים לעצמם ולדרך שלהם. כמו כן הוא עוסק באתגר המשותף שלנו, הגברים והנשים, לייצר מרחב בטוח לנשים גם במקומות משותפים לגברים ולנשים כך שנשים יוכלו להרגיש נוח ליד הגברים והגברים יוכלו להיות קרובים אלינו, הנשים, באופן שמכבד את כולם.

היופי שבאחדות – כשהקיץ בשיא חומו

בחודש אוגוסט, כשהקיץ עומד בשיא חומו, ישנם מי שמזכירים לנו שהכל זמני ושגם הקיץ יפנה עוד מעט את מקומו לעונה אחרת, אולי קצת יותר נוחה עבורנו.

כילדה, כשלמדנו בכיתות הראשונות של בית הספר על החצב, מבשר הסתיו, לא הבנתי את העניין, "למה פרח שפורח באמצע הקיץ מסמל את בוא הסתיו, מה ההיגיון בזה?"

כאדם בוגר, שמחכה שהקיץ הלוהט יסתיים, קרה לי משהו נפלא.

בחצרי תמיד פרחו חצבים. במהלך השנים פיזרתי את בצליהם במקומות רבים והשנה, פתאום, בשבועות הכי לוהטים של אוגוסט, בעומס החום הכי קשה, הופיעו עשרות עמודי פריחה מרהיבים בכל מיני פינות סביבי. החצבים כאילו מתעלמים מהחום ומתנוססים להם בגאווה ביופי הלבן והזקוף שלהם.

פתאום ההיזכרות שהחצב הוא "מבשר הסתיו" משמחת אותי, פתאום לתפקיד שלו יש משמעות עבורי.

בשבועות הללו של אוגוסט, כאשר אני מתבוננת החוצה ורואה את החצבים, אני זוכרת, גם לחום הלוהט יש מועד תפוגה, וכל יום שעובר מקרב את הסתיו.