“השחר של העידן השלישי”

הספר “השחר של העידן השלישי”, מאת חגית בן-שחר, הוא מסע לאורך ההיסטוריה של האנושות מנקודת המבט של יחסי הגברים והנשים בכל הזמנים.

חגית בן-שחר אספה מידע רב מכל מקור אפשרי על התקופה המטריארכלית והפטריארכלית ומתוכו היא יוצאת אל ההווה, “העידן השלישי”, שבו ניתנת לנו הזדמנות למצוא דרך שלישית, חדשה, ליחסים אלו. היא מעבדת את גוף המידע שאספה ומפיקה בעזרתו הבנות חדשות על העבר למען ההווה שבו אנו חיים.

 

חלק מהנושאים שהספר מעלה טבועים בנו, גם אם אנו לא מודעים לכך, והם מנהלים אותנו בדומה לטראומות.

עבורי קריאת הספר היא כמו ריפוי טראומה של היסטוריית היחסים בין הגברים והנשים שהוטבעו בתוכי. ריפוי זה נדרש לנו כדי להגיע ממקום נקי לבנייה המחודשת של יחסים אלו.

 

בעיניי הספר, במידה מסוימת, הוא מקבילה לספר “קיצור תולדות האנושות” מאת יובל נח הררי, אלא שהוא נכתב מנקודת מבט נשית שמאפשרת פרשנויות חדשות והבנות חדשות למידע שכבר היה קיים.

מכיוון שהספר עוסק בדברים היסטוריים ותרבותיים, חגית בן-שחר הוסיפה לספר עוד שני ממדים: סיפור של מטופלת וסיפור יצירת העולם מנקודת מבט רוחנית. ממדים אלו מאפשרים לנו להתחבר לספר גם ברמה האישית.

 

הקריאה בספר מהווה עבורי מסע ריפוי ואני כבר יכולה לראות את התמורות שהוא מחולל בי ובדרך שאני פועלת בעולם.

בתקופה הזו, השינוי ביחסים בין גברים ונשים הוא במרכז החיים שלנו ומשפיע רבות גם ברובד החברתי וגם ברובד הזוגי. הספר יכול לתרום רבות ליצירת שינוי שיביא לאיזון המיוחל בין הגברים והנשים בעולמנו ולשיתוף פעולה הדדי בכל המישורים, כולל המישור הזוגי.

 

על חגית בן שחר מחברת הספר

את חגית בן-שחר, מחברת הספר “השחר של העידן השלישי”, הכרתי בעקבות קריאת ספרה וזהו חלק מסיפורה:

בסוכות לפני ארבע שנים חוויתי אירוע מכונן. לקראת סיום מסע רוחני של ארבעה ימים, הגענו ל”חדר הסעודה האחרונה” בירושלים. חיכינו שקבוצת צליינים תסיים את תפילתה והתיישבנו במעגל למדיטציה. “עם סיום הסעודה המפורסמת ההיא”, אמר המדריך שלנו, “כל אחד מהשליחים יצא לדרכו… לאן אתם הולכים מכאן?” המילים הדהדו בי בעוצמה ובכי בלתי נשלט פרץ ממני. כולם סביבי במדיטציה שקטה ואני בוכה ללא הפסקה. חברה אחת נתנה לי יד, אחרת הניחה ידה על גבי, ביקשו לתמוך ואני ממשיכה לבכות… יחד עם הבכי התיישבה בי ידיעה. ידעתי שהגיע הזמן לומר את האמת שלי. איזו מהן? מה זה אומר? לא ידעתי.

כבר ביציאה הבנתי שהגיע הזמן לכתוב… ספר.

היה זה חלום של כמה שנים, אבל תירוצים ועיסוקים שונים השאירו את רעיון הכתיבה בגדר חלום. מול הכותל המערבי, נקודת הסיום של המסע, הבנתי שאני חוזרת הביתה ומתיישבת לכתוב ספר על טראומת הלידה (אני עוסקת בתחום כבר שנים ופיתחתי שיטה לאבחון, מניעה וטיפול בה). “יש לי את כל החומרים”, חשבתי לעצמי, “חודש וחצי אינטנסיביים, וסיימתי”. אז זהו, שממש לא.

חוויית הכתיבה כבשה אותי בעונג צרוף. למדתי להניח את האצבעות על המקלדת ולא לדעת. הרעיונות הגיעו. נעזרתי בספרים רבים כבשביל שהוליך אותי לאורכו. לאט-לאט נבנה פאזל מורכב, עצום ומופלא: טיפלתי, לימדתי וכתבתי. הרעיונות העירו אותי בשלוש לפנות בוקר. כתבתי 8, 10, 12 ואף 15 שעות ביממה. זו הייתה חגיגה מדהימה.

אחרי כשנה של כתיבה הבנתי שהפרקים העוסקים בטראומת הלידה נשארים במחשב כאפשרות לספר אחר. הכתיבה לקחה אותי לעסוק בקשר בין נשים וגברים. במיניות, פוריות ושליטה. אלה חומרים שאני מכירה באופן כזה או אחר מחיי, מהקליניקה, אך לא בעומקים שפגשתי תוך כדי הכתיבה. למדתי המון. בכל פרק חוויתי את הדברים: כאבתי, כעסתי, פחדתי. וכשאלו נרגעו ירדו התובנות ונפתחו הקשרים נוספים על חיי ועל חיינו. האמת, הספר הזה שינה את חיי והוא ממשיך לאתגר אותי גם אחרי שיצא לאור.

בזכותו קפצתי (שוב) למים. (אוהבת פרויקטים) אני שוחה…לעיתים בקו ישר, לעיתים במעגלים וישנן שעות שבהן אני בולעת מים… אבל מתקדמת. זוכרת שיש לנו תפקיד.

לאחרונה חזרתי לכתוב. חזרתי לחומרים שנשארו במחשב. ספר נוסף מתחיל לרקום את עצמו בעדינות. כנראה על מרחבי הלידה… אבל… הכתיבה תיקח אותי על פי צרכיה.

מאחלת לכולנו להגשים חלומות מיטיבים השנה והלוואי שנצעד בה יחד אל העידן השלישי אמיצים ומקווים.

 

את הספר “השחר של העידן השלישי” ניתן לקנות באתר צפרא. הספר אינו מופיע בחנויות הספרים.