“ארץ האם הגדולה”

זכיתי ללוות את הספר “ארץ האם הגדולה” מאת סיגל לאה רווה כבר משלביו הראשונים. לי ככותבת ספר, הייתה זו למידה חשובה ומרגשת.

כשקראתי את הספר נעמדו מולי תרבויות שעליהן שמעתי, בדרך כלל כמידע ולפעמים גם בסיפורים שונים. בספר “ארץ האם הגדולה” מנסה סיגל להוסיף לסיפור חיבורים גם לזמננו. היא מאפשרת לנו, הקוראים, מפגש עם תרבות האלה, עם טקסיה וכלליה ובד בבד מעלה אל פני השטח גם את המשמעויות והמחירים של תרבות זו. במסגרת תרבות האלה – שבה שלטו נשים, שבה טקסי המיניות היו מקודשים, שבה היה ברור מיהו “משלנו” ומי “זר”, שבה הייתה חוויית עליונות מול שבטים אחרים – נשות השבט הן היו אלה שהקצו מקום לגברים, ולשבט כקבוצה היה כוח גדול מאוד יחסית לאנשי השבט כפרטים (והאינדיבידואליות עוד לא נולדה אז).

גם שם, כמו בכל תרבות, יש ערכים נעלים ויש תופעות שנראות לנו היום קשות, יש מטרות ויש מחירים. מצאתי את עצמי בסוף הקריאה ממשיכה לחשוב על השונות של התקופה ההיא, על הקורבנות שגבתה וגם על מוטיבים שהיו בה שהייתי רוצה שיחזרו היום, אבל בהתאמה לתרבות שלנו כחברה של אינדיבידואלים.

קריאת הספר כמוה כמסע חזרה לעבר כדי ללמוד משם ולהביא את האיכויות הטובות שלו. חשוב לזכור, שלטון הנשים על הגברים בתקופה המאטריארכלית גרם גם עוול, בדיוק כמו תקופת הפאטריארכיה, שבה שלטו הגברים בנשים.

“ארץ האם הגדולה” הוא תזכורת חשובה לכך שכדאי להפיק מהעבר את הטוב, אולם את יחסי הגברים והנשים בהווה עלינו להמציא בדרך חדשה, שעוד לא הייתה עד היום.