על הקורונה ההתכנסות פנימה ושינוי הרגלים

מאת איריס סובינסקי, יוצרת השיטות זוגיות הרמונית והמפגש הפנימי

הקורונה שינתה לנו את החיים, החזירה אותנו הביתה, וסגרה אותנו בבתים עם האנשים הכי יקרים לנו ועם עצמנו. הקורונה לקחה מאיתנו את רוב הדברים שמילאו את הזמן שלנו והיא מאפשרת לנו לבחור מחדש מה לעשות עם עצמנו, עם החיים שלנו ועם הזמן שלנו.

אי-אפשר לצאת מהבית ואין לאן לברוח. עם זאת, כשאנחנו עם היקרים לנו אנחנו לא רוצים לברוח. קבוצת נשים שדיברתי איתן סיפרו שהחיים שלהן עכשיו הם הכי טובים שהיו אי פעם. הן עם הילדים, הן ביחד עם בני הזוג, שמשתתפים פתאום בגידול הילדים, הן לא משרתות אחרים, הן הפסיקו להיות נהגות של הילדים, הן מבזבזות פחות זמן בקניות ובעיקר – הן יותר רגועות.

הקורונה ומשמעות ההתכנסות פנימה 

הקורונה, אם כן, מייצרת לנו מרחב חדש. היא מפגישה אותנו עם עצמנו. היא נותנת לנו זמן לא לעשות – פשוט להיות. כל כך הרבה אנשים מנסים במשך שנים לתרגל נוכחות, להיות בהווה, והנה באה הקורונה ופשוט מאפשרת את זה. מה שמשך אותנו קודם החוצה, כרגע לא קיים.

כשאנחנו עם עצמנו קורים כמה דברים: החיבור פנימה מאפשר לנו, אם נסכים, להרגיש מה נכון לנו ומה לא נכון לנו, מהי האמת שלנו, איך באמת היינו רוצים לחיות, וגם כמה יקרים לנו האנשים סביבנו, שקודם לא הצלחנו לפגוש.

הקורונה משחררת את הכוחות שלנו מהתחייבויות רבות שקודם גזלו זמן ומשאבים, כמו נסיעות, קניות, הסעות של הילדים, ואת חלקנו היא משחררת כרגע מעבודה. הזמן שקיבלנו עם עצמנו הוא ההפך ממה שהיה לרובנו בחיים הקודמים שלנו. 

אנחנו, בני האדם, בנויים מרבדים רבים, וכמו הגוף הפיזי, חלקים מהם בנויים מתת-מערכות בעלות תפקידים שונים. ברובד של התת-מודע יש כמה חלקים. שניים מהחלקים הללו הם החלק הגברי והחלק הנשי שבנפש. ד"ר קארל גוסטב יונג דיבר עליהם כבר בתחילת המאה ה-20 וקרא להם "אנימוס" ו"אנימה". החלק הגברי שבתת-מודע שלנו אחראי על העשייה בעולם והוא "שר החוץ" שלנו. החלק הנשי שבתת-מודע שלנו הוא "שר הפנים" ואחראי על מה שקורה בתוכנו ומחבר אותנו לעצמנו, לתחושות ולרגשות שלנו, לרעיונות ולאינטואיציות שמגיעים מתוכנו.

במהלך מאות השנים של שלטון הגברים, החלק הגברי הפנימי שהיה עסוק בעולם מסביב קיבל המון מקום והחלק הנשי הפנימי הודחק והועלם. התרבות הייתה גברית ואנשים עסקו במקומם בעולם, בחוץ, ומעט מאוד במה שקורה בתוכם. 

יש קשר מוכח בין הנוכחות המשמעותית שלנו בחוץ יחסית לזמן שאנחנו מחוברים לעצמנו ובין תופעת החרדה. ככל שאנו עסוקים יותר במה שבחוץ, כך גדלה החרדה. ואכן, אחת התופעות האופייניות של התקופה היא עלייה בינלאומית ברמות החרדה והסטרס. בתחילת המאה ה-20 צפה האנתרופוסוף רודולף שטיינר את העת הזו ודיבר על כך שהחרדה תגדל, ואכן כך קרה.

הקורונה, שמכוונת אותנו פנימה, עושה מקום לחלק הנשי שלנו שבתוך הנפש, זה שאחראי על החיבור שלנו לעצמנו. המבט פנימה עוזר לנו לבדוק מה באמת מתאים לנו, מהי האמת שלנו, לפי אילו ערכים נכון לנו לחיות, אילו חיים אנחנו באמת רוצים. על פי הידע שלי, ובניגוד למה שרבים אומרים, אחת התוצאות הצפויות מהסטת המבט פנימה היא הקטנה של רמת החרדה בעולם. 

ככל שיותר גברים ונשים נמצאים בתוך עצמם, החלק הנשי הפנימי שלהם מתחזק יחסית לחלק הגברי הפנימי. כתוצאה, נוצר שינוי בתוך המבנה הפנימי של בני האדם שמאפשר איזון בין החלקים הנשי והגברי הפנימיים, וזאת באופן טבעי שנגזר מהמצב החדש. 

האיזון בין החלקים, בין היתר, מאזן גם אותנו, את המקום שתופס אצלנו החוץ ביחס לכמה מקום יש לפנים שלנו. לשינוי ביחסים בין החלק הנשי הפנימי לחלק הגברי הפנימי יש עוד כמה תוצאות שנפרט אותן בהמשך.

תהליך נפשי לא מודע

תופעה ראשונה וטבעית שקורית במצב העצירה הזה היא יצירת מקום לתהליכי שינוי וריפוי נפשיים טבעיים ולא מודעים.

לנפש שלנו אין דבר בעולם פרט לנו והיא מתקיימת כל זמן שאנחנו קיימים. לכן הנפש שלנו היא תמיד לטובתנו. בחלק מפעילותה השוטפת היא מתגייסת להרוויח עבורנו התפתחות וריפוי מכל מצב שאנו פוגשים. בתקופה שבה אנחנו פחות פעילים בחוץ, הנפש ומערכת הריפוי שקשורה אליה מתחילות מיד תהליך נפשי לא מודע של שינוי והתאמה שלנו לחיים הנוכחיים ולהמשך שאנו רוצים. תופעה זו עומדת גם בבסיס מנהגי האבלות השונים. 

בעצירה הנוכחית, על כל השינויים שהיא מביאה, מתעוררת הנפש שלנו לתהליך של התארגנות פנימית מחודשת, שתפקידו להתאים אותנו לחיים כפי שהם עכשיו וכפי שנראה שיהיו בהמשך. 

התהליכים הללו מתאפשרים בזכות הזמן עם עצמנו וקשורים לחלק הנשי שבתוכנו. גם אם תהליכים אלו הינם אוטומטיים, כדאי לנו לזכור: הנפש שלנו תמיד פועלת לטובתנו ורק במידה שמתאימה ואפשרית לנו. תהליך השינוי הזה יוצר לפעמים תחושות של בלבול ועייפות וכדאי לנו להביא זאת בחשבון ופשוט להתמסר למה שאנו מרגישים ולהשתדל לנוח כשזה אפשרי.

ייתכן גם שנמצא את עצמנו מתכננים לעשות דברים שונים ונוכחים לפתע שאין לנו כוח לעשות אותם. הסיבה לכך היא שתהליכי שינוי, גם אוטומטיים, משתמשים באנרגיית החיים שלנו. כתוצאה מכך האנרגיה שלנו עוברת לתהליך השינוי הלא מודע ולא נצליח לגייס כוחות כדי לעשות את מה שתכננו. בהמשך, כשיסתיים התהליך, הכוחות שלנו ישובו ואף למעלה מזה ונוכל לעשות את מה שיתאים לנו. אצל מי שיכול להתמסר לתהליך, הוא יהיה יותר יעיל ויביא תוצאות מעשיות מהר יותר. מידע נוסף על התנהלות אנרגיית החיים בזמן של תהליכי שינוי נפשיים נמצא במאמר "התנהלות אנרגיית החיים בתהליכי התפתחות נפשיים".

ישנה התנהלות שיכולה לעזור להתמקד במצב של שינוי. אם נשאל את עצמנו את ארבע השאלות הבאות, נוכל לבחור בין מנוחה ובין עשייה שמתאימה לכמות האנרגיה שיש לנו.

השאלות הן:

  • מה קורה במציאות עכשיו?
  • מה אנחנו מרגישים עם המציאות הזו?
  • לאן אנחנו מכוונים?
  • מה יאפשר לנו להעלות את האנרגיה שלנו? (אפשר לבחור גם במשהו קטן, שיעלה את האנרגיה שלנו, כמו להיזכר בפעולה שאנו אוהבים לעשות או ברגע מאושר או פשוט לבחור בעשייה שדורשת מעט אנרגיה.)

אפשר גם לחלק פעולה מורכבת לכמה שלבים, שכל אחד מהם צורך פחות כוחות. אם ביצוע השלבים משמח אותנו, זה ייצר עבורנו את הכוח לשלב הבא. לדוגמה: כדי לסדר ערימת ניירת גדולה, נתחיל בסידור חלק קטן ממנה. השמחה על כך שהצלחנו תיתן לנו כוח לסדר בהמשך עוד חלק מהערימה.

שינוי הרגלים בתקופה הזו ובכלל

התקופה הזו והשינוי במציאות שלנו מאפשרים לנו לשנות את הבחירות שלנו ואת ההרגלים שלנו. חלק מהשינויים יקרו בזכות בחירות חדשות שנעשה, חלק באופן אוטומטי וחלק בזכות תרגול. ככל שניקח יותר אחריות על החיים שלנו ונבחר כיצד אנו רוצים להמשיך אותם, כך יש לנו יותר סיכויים לצאת מהתקופה הזו יותר מחוברים לעצמנו, עם תוכניות שיותר מתאימות לנו וסיכויים גבוהים יותר לשפר את החיים שלנו בהמשך.

העצירה שמאפשרת לנו התקופה הזו, אם כן, חשובה במיוחד כדי לייצר לנו שינוי בחיים ובמובן הזה היא מבורכת. גם המקום שניתן מחדש לחלק הנשי שבתוך הנפש שלנו כשאנחנו עוצרים מגדיל את הסיכויים להצלחת השינוי.

בגוף שלנו מתחוללת תופעה שקשורה למערכת העצבים וכדאי לנו לגייס גם אותה לטובתנו בתקופה הזו. התאים במערכת העצבים שלנו מתחלפים בכל 21 יום ולכן כדי לשחרר הרגל לא רצוי אנו צריכים להתנהל בדרך אחרת לפחות במשך 21 יום. 

כאשר במשך 21 יום איננו חוזרים על הרגל, הוא יוצא באופן אוטומטי מהתאים שלנו, כנ"ל לגבי אימוץ הרגל חדש. לדוגמה: אם במשך 21 יום נקפיד להיזכר במי שאנחנו אוהבים, הדבר הזה ילווה אותנו הלאה באופן טבעי. אם במשך 21 יום נמיר מריבות בתקשורת טובה, זה מה שיוטמע עמוק בתוכנו. אם במשך 21 יום נעשה מדיטציה, זה יהפוך להרגל. אם בתקופה הזו נבחר להקפיד על תזונה בריאה, זה יהיה להרגל.

התקופה הזו מעניקה לנו הזדמנות להשקיע במה שחשוב לנו כך שיתפנה לו מקום בחיינו. וכשבוחרים להחליף הרגלים, כדאי לשים לב לדברים הבאים:

  • מה שחשוב לנו בולט עכשיו יותר, כך שפתאום הנוכחות של הרגל לא רצוי תתבלט ואי-הנוכחות של הרגל רצוי תבלוט גם כן. זו יכולה להיות חוויה לא נעימה, אך אם נסכים לראות אותה, היא תעזור לנו.
  • אם במקרה פספסנו, ולמשל חזרנו על הרגל שאיננו רוצים, בכל זאת חשוב להמשיך בדרך שבחרנו, וההרגל ייחלש ובהמשך ייעלם. עם זאת, חשוב שנרשה לעצמנו לטעות, כי מדובר בשינוי והתהליך הזה טבעי.
  • אם צריך, אפשר ואפילו רצוי להמשיך בדרך שבחרנו מעבר ל-21 ימים כדי לחזק את מה שביקשנו לעצמנו ולהגדיל את סיכויי ההצלחה שלנו.

בחודש או חודשיים בבית מתאפשר לנו לשנות הרגלים רבים מתוך מערכת העצבים שלנו. אנשים רבים שאיבדו את מקום עבודתם יחפשו עבודה כבר ממקום אחר. העולם, לאחר שיֵצא מהבתים, יהיה עולם ששינה הרגלים ומתוך המקום הפנימי החדש הזה תהיה לנו הזדמנות לבחור לבנות חיים שונים לכל אחד מאיתנו, ואם נרצה, נוכל גם לבנות עולם אחר. 

התייחסות למציאות

ישנם הרגלים שנעוצים בבסיס פעולות רבות שאנו עושים ולשינוי שלהם נודעת השפעה עוד יותר גדולה על החיים שלנו. אחד החשובים שבהם הוא האופן שבו אנו מתייחסים למציאות של חיינו. ניתן לקרוא לזה גם "היחסים שלנו עם המציאות".

חלק ממה שהמצב הנוכחי יצר הוא מציאות חדשה שמשנה הרבה כללים. גם אם השינוי הזה טוב, בשלב הראשון, כשאנו נחשפים למציאות החדשה, זה עלול להיות מפחיד. 

בהקשר של המציאות יש את המחשבות שלנו על המציאות ויש את המציאות עצמה.

לדוגמה: מגיפת הקורונה נמצאת במציאות – כולל השפעותיה על המציאות. בד בבד, בתוכנו יש מחשבות על מה שהקורונה עושה. כדאי להבחין בין שתי העובדות הללו: המחשבות שלנו על המגיפה ועל מה שהיא מייצרת הן אינן מציאות.

מפגש עם המציאות עצמה או ראייה מדויקת של המציאות הרבה פעמים מעוררים רגשות לא נעימים: כאב, תסכול, עצב, כעס ופחדים, ולכן קורה שאנו נעדיף לא לראות את המציאות באמת. אצל האינדיאנים, הינשוף מסמל את היכולת להסתכל למציאות בעיניים, והם רואים בה יכולת מיוחדת, בגלל המשמעות הרגשית המורכבת של התבוננות נכוחה על המציאות.

מדוע חשוב שנסתכל למציאות בעיניים?

אנחנו חיים במציאות, וההתנהלות שלנו במציאות קובעת את מה שיהיה לנו בחיים. כאשר אנו מסכימים לראות את המציאות באמת, אנו יכולים להבחין ביותר פרטים ואז נוכל לפעול במציאות באופן יותר מדויק. לדעתי, לא להתייחס למציאות זה כמו ללכת לטיול עם מפה ולבחור מסלול בלי לדעת היכן נמצאים. באופן כזה קשה מאוד לתכנן מסלול שיביא אותנו לאן שאנו רוצים. לכן ככל שנפעל באופן יותר מדויק במציאות, כך נצליח ליצור תוצאות שמתאימות לנו יותר בתוך מציאות החיים שלנו. 

פעמים רבות אני פוגשת מצבים שבהם אדם מתנהג אל אדם אחר באופן שלא נעים לו. אם האדם האחר מתחיל לבנות לעצמו סיפורים בראש על למה זה קרה ולמה התכוון זה שפגע בו, יתנהל ביניהם דיון שלא ייגמר טוב. למצב כזה אני קוראת התנהלות בפנטזיה, כי מה שהניע את התגובות אחרי ההתנהגות הראשונה, אינו האמת שהופיעה בחיים אלא מה שקורה בראשו של הנפגע. אפשרות תגובה אחרת היא לשאול את זה שפגע מה קרה, למה התנהג כך ולספר לו מה הרגשנו. באופן כזה אנחנו ממשיכים לקבל ולהעביר מידע שקשור למציאות ויש סבירות גדולה להמשך דו-שיח פורה.

חשוב שנזכור: המחשבות שלנו משפיעות עלינו אבל לא על המציאות. כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר, עלינו לחבר בין הרצונות והמטרות שלנו ובין המציאות. זאת אפשר לעשות כשהחלקים הגברי והנשי הפנימיים, שר החוץ שלנו שמחבר אותנו עם המציאות ושרת הפנים שמחברת אותנו לעצמנו, עובדים יחדיו בשותפות.

האתגר שלנו הוא להסכים להסתכל למציאות בעיניים ולהרגיש את כל מה שעולה, להבין מה נמצא באמת בתוך המציאות, לבחור לאן רוצים להגיע ולתכנן את ההמשך בהתאם לכל המידע הזה.

כאשר אנשים מוותרים על ההבנה המדויקת של המציאות של החיים שלהם ומנסים לעשות פעולות שאינן עולות בקנה אחד איתה, המציאות תגיב באופן לא צפוי. בהמשך, אותם אנשים ישאלו את עצמם איך זה קרה. 

חשוב להישאר מחוברים למציאות לאורך זמן, כדי לתכנן הלאה את האופן שבו אנו רוצים שהדברים יתנהלו. יחד עם זאת, חיוני גם לזכור שבדרך כלל אנו רואים בכל רגע רק חלק מהמציאות.

בין היתר, הפחדים שלנו מסתירים לנו חלקים יותר אופטימיים שקיימים במציאות ואת הכוחות שיש בנו כדי לפעול למען העתיד שלנו באופן יצירתי. גם בקשר לזה יש מה לעשות, כפי שנראה בהמשך.

הרגלים נוספים שכדאי לשים אליהם לב עכשיו

להלן עשרה הרגלים שכדאי לנו לאמץ כדי לפעול ממקום מדויק יותר בתוך המציאות:

  1. עצירה – לעצור לפחות פעם ביום, לנשום עמוק, לתת למה שאנו מרגישים לעלות למודעות שלנו, להתבונן על המציאות שלנו ולבחור מחדש את הדרך שנכונה לנו ברגע הזה. שינוי הדרך ברגע הנכון יכול לחסוך מאיתנו מאמץ מיותר ורגשות לא נעימים בהמשך.
  2. פיתוח צניעות – הצניעות תעזור לנו להכיר בזה שהמציאות היא לא רק יצירה שלנו, יש עוד כוחות שפועלים עליה ולא הכל באחריותנו. להזכיר את זה לעצמנו כל יום יעזור לנו לא לקחת על עצמנו יותר ממה שנכון לנו ובהתאם לגודל האמיתי שלנו.
  3. הפסקת השיפוטיות – שיפוטיות קשורה לאשמה. האשמה שלנו את עצמנו, שאנחנו האחראים העיקריים למצב שלנו, מחלישה אותנו וגוזלת מאיתנו את הכוח ליצור את העתיד שלנו. בנוסף, אשמה היא כוח מדכא ותוקע. כדי להשתחרר מאשמה ומשיפוטיות, אנחנו יכולים להזכיר לעצמנו שיש דרכים יותר מועילות מאשמה על מנת להתפתח ולנהל את החיים שלנו, כמו צניעות, חמלה ואהבה.
  4. פיתוח אמפתיה – אמפתיה תאפשר לנו להרגיש את כל הרגשות שיש בנו כדי שהם יוכלו למלא את תפקידם ולכוון אותנו לעתיד שמתאים לנו. אמפתיה מביאה גם להתקרבות שלנו אל עצמנו ואל אחרים.
  5. פיתוח חמלה – חמלה תאפשר לנו להיות עם מה שיש במציאות ללא שיפוטיות ומתוך מתן מקום לפוטנציאל שלנו לייצר עתיד אחר שמתאים לנו. 
  6. חלימה בהקיץ – חלימה תאפשר לנו לפגוש אפשרויות חדשות ולכוון יותר מדויק לעתיד שמתאים לנו בלי לבזבז משאבים פיזיים במציאות.
  7. ניהול האנרגיה – האנרגיה שלנו היא סופית, כלומר לפעולה שלנו במציאות יש גבולות. שמירה על האנרגיה שלנו לדברים שאנו רוצים לעשות תאפשר להם לקרות. כשאין אנרגיה, המאבק לנסות להשיג אותם רק מחליש אותנו. עשייה של דברים שנותנים אנרגיה, כמו דברים מהנים שאוהבים לעשות, תייצר את האנרגיה שאנו צריכים לדברים שחשובים לנו. מידע על ניהול יעיל של האנרגיה שלנו נמצא בכמה מאמרים באתר שלי (רצוי להתחיל לקרוא מהמאמר שבתחתית הרשימה).
  8. להיעזר בפחדים – הפחדים הם טבעיים תמיד וגם במצבים של אי-בהירות לגבי העתיד, הם באים מתוך הנפש שלנו והם בעדנו ולעולם לא נגדנו. הם מסמנים לנו היכן כדאי לנו לבדוק מה אנחנו רוצים ולבחור באופן יותר מדויק להמשך. מידע נוסף על ניהול פחדים נמצא במאמר הפחד כמצפן.
  9. שיתוף – את מה שקורה לנו כדאי לנו לחלוק עם אנשים שאוהבים אותנו, בתנאי שהם אינם שיפוטיים. שיתוף יכול להקל עלינו במצב רגשי לא פשוט. ההכלה שנזכה לה תעזור לנו להשתחרר מתחושות קשות ולהתקדם.
  10. להכניס אהבה לחיים – כל דבר שאנו עושים נובע או מפחד ושיפוטיות או מאהבה, חמלה וצניעות. אפשר לבחור בכל רגע מהו המנוע שממנו אנחנו פועלים: פחד או אהבה. מי שלוקח את הפחד והופך אותו למצפן יכול לפעול מאהבה. כל מקום שבו נפעל מאהבה ישפר את החיים שלנו ויגביר את האהבה שאנו חיים בה.

כל אלו הם הרגלים, שבמצב שלנו היום יהיה לנו קל יותר לשנות כשנבחר בכך וניקח על זה אחריות. להרגלים האלה יש השפעה גדולה על איכות החיים שלנו ועל איכות התפקוד שלנו.

הקורונה ומשמעות ההתכנסות לתוך הבתים שלנו

תופעה נוספת שרבתה בתקופה שלפני הקורונה הייתה שיעור גירושים מאוד גדול. אנשים שהו בעבודה שעות מרובות, בקושי פגשו את בני המשפחה, היו ביחד בבית ממש מעט או שלא באמת היו פנויים אליהם, וכשכן התפנו – התברר שבינתיים נוצר בין בני המשפחה פער גדול מכדי לגשר עליו. 

ההתכנסות בבית מאפשרת לנו לחוות את היחסים עם בני הזוג שלנו באופן שונה, ממקום שבו יש פחות לחץ ויותר זמן לשוב ולהכיר זה את זה, לשוב ולדבר על מה שלא היה זמן לדבר עליו בעבר. המצב הזה בעצם מחזיר אותנו ליחסים עם בני הזוג שלנו. חלק גדול מהמתח בזוגיות נוצר מכך שרוב הזמן לא הספקנו את מה שחשבנו שצריך והאשמנו זה את זה, או שלא היו לנו זמן ופניוּת לפתור בעיות מול בני הזוג שלנו.

בתקופה הפטריארכלית ראינו הרבה עבדות. בעבר היא נעשתה בכפייה פיזית, ואילו בתקופה האחרונה, האופן שבו אנשים חיו ועבדו, לא תמיד תאם את מה שהיה נכון להם וגם זה סוג של עבדות. זה לא קרה במכוון, שאנשים התרחקו מהילדים שלהם, בקושי ראו את המשפחות שלהם ולא היה זמן לעשות את מה שהכי אוהבים. זו הייתה הדרישה של התרבות. יחד איתה באה דרישה להרוויח הרבה כסף, שבא לפצות על כל האושר שנמנע מאיתנו, מה שהביא לצורך לעבוד יותר קשה ולהשתעבד עוד. כיום אנחנו נמצאים בבתים שלנו, מגלים את מה שכבר יש לנו וכמה אפשר ליהנות ממנו. מתוך החוויה הזו נצטרך פחות כסף, פחות לקנות, פחות לצרוך ופחות לזרוק ולהפוך לזבל.

במאה האחרונה כוחה של הפטריארכיה הולך ונחלש ובמקומו עולה הכוח הנשי. ההתכנסות פנימה והביתה, שמחזירה אותנו לעצמנו, ממשיכה את ההתחזקות של אותו כוח נשי ואת החיבור פנימה לאמת שלנו. החלפת הכוחות הללו מזמינה אותנו להשתחרר מהעבדות ולבחור לנו את החיים שהכי מתאימים לנו. על כך כתב דויד דיידה בספרו "דרך גבר". 

השינויים ברמה העולמית

כבר זמן רב שאנו רואים שלגברים רבים קשה למצוא מקום בעולם ובחברה, כי הם לא מוכנים לציית למודל הגבריות מהעבר. בד בבד, הנשים מחפשות בן זוג, שהכוח הגברי שלו מרגיש ומתחשב ויוכל להיות יחד איתן בעולם. האנרגיה הגברית החדשה מחפשת היום להיוולד. זו תהיה אנרגיה גברית חזקה באותה מידה של האנרגיה הנשית ועליה כבר עובדים אלו שמחפשים את הגבריות החדשה. 

הכוחות הללו, הגבריים והנשיים, הם כוחות עולמיים והם מחפשים אחד את השני. זהו אירוע עולמי של כוחות שהינם הרבה יותר גדולים מאיתנו, בני האדם, והם בנויים ממאסות אדירות של אוכלוסייה שמחפשת שינוי.

האנרגיה הפטריארכלית שתבעה לשלוט הולכת ונעלמת, ובמקביל – האנרגיה הנשית בעולם מתחזקת. האנרגיה הנשית אינה מחפשת לשלוט, היא מבקשת שותף לנהל איתו את החיים ואת העולם שבו אנו חיים. כשאנו פועלים מתוך חיבור לפנימיות שלנו וכשהחלקים הגברי והנשי שבתוך הנפש מתאזנים, יש לאנרגיה של הגבריות החדשה יותר סיכוי למצוא את מקומה לצד האנרגיה הנשית כך שיוכלו לפעול יחד ובשיתוף פעולה. שינוי זה מתחיל בתוכנו, יוצא לתוך הזוגיות שלנו ואל היחסים בין גברים לנשים בכלל וביחד משנה את העולם.

מאחלת לנו שנצליח לראות בתקופה המיוחדת הזו הזדמנות להתקדמות אישית, משפחתית ועולמית.

 


קטגוריות: התפתחות,  חברה ושינוי,