יחסי הכוחות גברים ונשים לאורך ההיסטוריה והשפעתם על הזוגיות, חלק א’

פורסם בירחון אדם עולם בגיליון קיץ 2013

מאת איריס סובינסקי, יוצרת השיטה “זוגיות הרמונית” ומנחת סדנאות בשיטה

“חשוב מכל, אמרה להם, לחיות בהרמוניה עם כל ברואיה של ‘אמא’, ואיש עם אחיו, אם מישהו מהם יפגע בילד אחר, או בבעל חיים, תכעס ‘אמא’ כעס גדול, אסור היה לאיש לדבר עם החוטא עד שהיה מתנצל לפני ‘אמא’ ולפני השבט כולו. עם זאת אהבה אותם ‘אמא’ ללא סייג.” (ע’ 229, שם)
“אמא יצרה את הזכרים כפי שהם. היה עליהם להיות תוקפניים כדי שיהיו מסוגלים להילחם בעת הצורך. שאם לא כן, כל השבט היה נכחד. תוקפנותם הייתה רעה רק כאשר עלתה על גדותיה או כשנעשו חמומי מוח…. מורתה ‘האישה החכמה’ אמרה לה שאשה חכמה צריכה להיות חזקה כדי שתוכל לעזור לגברים לרסן את תוקפנותם ולאפשר חיי שלום ושלווה”. (ע’ 217, שם)

כך נראה העולם דרך עיניה של האישה החכמה בתקופה המטריאכלית בספר “מעגל אבנים” של ג’ון דאר למברט (הוצאת מטר, 1997, מאנגלית: אריה חשביה).

חלק א – בעבר

אחת הסיבות לכך שאנו עוסקים בהיסטוריה היא שמתוך ההתבוננות על העבר הרחוק אנו מקבלים חומרים רבים לבדיקה עצמית של ההווה ושל העתיד שאנו רוצים ליצור. ממקום זה אני מזמינה אותנו לבדיקה קצרה.

נשים וגברים היו קיימים מאז ראשית ההיסטוריה האנושית המתועדת ומן הסתם גם הרבה לפני כן. השאלה שנשאלת היא “האם יחסי הגברים והנשים בחברה משפיעים על מצב הזוגיות באותה חברה?” ושאלה מעניינת יותר: “מה החברה שלנו יכולה לעשות כדי לעזור בבניית זוגיות חזקה וטובה יותר?”

התרבות ששררה בהיסטוריה הכתובה הייתה פטריאכלית, זו התרבות שמשלה בכיפה באלפי השנים האחרונות ובמסגרתה שלטו הגברים בנשים. עם זאת יש תפיסות היסטוריות אחרות, שמתארות תרבות קודמת לזו, “מטריאכלית”, שבה הנשים היו אלו ששלטו (תיאור של תרבות כזו אפשר לקרוא בספר “מעגל אבנים” של ג’ון דאר למברט).

לתרבות המטריאכלית יש ייצוגים רבים: היא מופיעה בהיסטוריה כ”תרבות האלה” והיא נוכחת בפסלונים שלקחה רחל אמנו מאביה לבן ובפולחן עשתורת האלה, שהייתה מקובלת בא”י בימי התנ”ך; ומגולמת במלחמת החורמה שניהלה הכנסייה נגד המרפאות הפגאניות, שהובילה לתקופה של ציד “מכשפות” ושריפתן. כיום עדיין קיימים כפרים בודדים במזרח אסיה, שבהם שולטות הנשים.

במאמריי הקודמים כבר כתבתי בהרחבה על הפן הגברי והנשי. אותה מערכת יחסים שמתקיימת בנפש האדם פנימה ומשפיעה, ובעצם קובעת, גם את הצביון שיהיה למערכות היחסים הזוגיות בין נשים לגברים. הפן הנשי בנפש האדם אחראי על היחסים בינינו לבין עצמנו, על החזון והדמיון, על המערכת הטבעית של ריפוי הנפש ועל החיבור בינינו לבין עולם הרוח. הפן הנשי מחובר למוח ימין, לאינטואיציה ולשמירה על מה שקיים. הפן הגברי אחראי על היחסים בינינו לבין סביבתנו הארצית ועל יכולת ההגשמה שלנו. הוא מחובר למוח השמאלי ולחשיבה ואחראי על הפריצה קדימה בחיים וההתקדמות הטכנולוגית.

בתקופה המטריאכלית, שבה הפן הנשי היה חזק, הפן הנשי הוא זה שהוביל. אנחנו יודעים שבימי העבר החיבור לאמונה היה טבעי (הצד הנשי), והחשיבה האינטואיטיבית (מוח ימני) הייתה חזקה מן החשיבה השכלית (מוח שמאל). הפן הנשי, שאחראי גם על שימור הקיים, בא לידי ביטוי גם בחיבור ובשמירה על הטבע, כפי שאנו פוגשים בתרבויות רוחניות מהעבר, כמו האינדיאנים והאבוריג’ינים, ואילו הפן הגברי, זה שמוביל את ההתקדמות בחיים, עדיין היה חלש. בזוגיות – הנשים היו המובילות והגברים נאלצו לקבל את ההנהגה הנשית על כל מאפייניה, כפי שעדיין אפשר לראות בשבטים מסוימים גם כיום.

המעבר לתרבות הפטריאכלית, ובמיוחד המלחמה במרפאות (“המכשפות”), שהיו הנשים החזקות והמנהיגות, נטל מן הנשים את כוחן ואת ייחודן.
אנחנו יודעים שבמאות הקודמות ועד לא מזמן נשים לא הורשו לעבוד ולהרוויח כסף. מצב זה הפך את הנשים לתלויות בגברים בקיום הכי בסיסי שלהן ונתן לגברים שליטה מוחלטת על חייהן. גם היום, בתרבויות מסוימות, נשים לא יכולות לצאת מהבית בלא ליווי של גבר – אב, אח, בעל ואפילו בן.

מובן מאליו הוא, שאם לאישה אין זכויות ואין רכוש, היא בעצם כלואה בכל שלב שבו היא נמצאת: כבת, כאחות, כרעיה וכאם, והיא נאלצת לנהל את חייה מתוך כניעה מראש וריצוי של גברים בכל מערכות חייה.

מה עושים חוסר איזון חברתי וחוסר שוויוניות כאלה למושג זוגיות ואיזו אופי יש לזוגיות שנוצרת במצב כזה?
מצב כזה, ששולל מהאישה כל אלמנט של שליטה על חייה, מייצר מערכת של ריצוי, קורבנות, הקרבה ומרירות. האם זה זר לנו? רובנו, מן הסתם, נחשפנו בשלבים שונים בחיינו למערכות יחסים מסוג זה סביבנו, שבהם ניהלו בני זוג מרירים חיים משותפים מדכאים.

יחסי הגברי והנשי בנפש באים לידי ביטוי, כמובן, גם מחוץ לנו: אפשר לראות היטב כי כוחו של הפן הגברי שפועל בעולם חזק מן הפן הנשי ולכן חסר בהם החיבור לעצמנו, לרגשות שלנו ולעולם הרוח. עד לפני כשני עשורים התאפיינה התקופה בהיחלשות האמונה, והחשיבה הרציונלית והמדע תפסו את מקומה. ראינו כיצד האדם הפסיק לשמור על הסביבה (שמירה על הקיים, כזכור, היא אפיון של הפן הנשי) והרס תוך כדי התקדמותו קדימה את הטבע ודלדל את משאביו.
בתוך נפשם של גברים ונשים רבים נמצא פן גברי חזק, שחוסם את פעילותו של הפן הנשי ומנתק אותם מהחזון והאמונה, ועל כן אופי העשייה שלהם ברובו הוא הישרדותי (מונע מבחוץ ולא מבפנים).

בלב הזוגיות בחברה שלנו מצוי נתק, חוסר תקשורת, כפי שהוא קיים בין הפן הנשי והגברי בתוכנו פנימה. כשהפן הגברי מתעלם מן הפן הנשי אנו מנותקים מהאינטואיציה וההנעה הפנימית שלנו ויש מתן עדיפות וקדימות לחיים הפיזיים (אפיון גברי) על פני החיים הרגשיים. בזוגיות אנו רואים בהתאם גם חוסר יכולת לייצר תקשורת וגם האינטימיות (הקשר בתוך הזוג, אפיון נשי) הפכה לאחד החוסרים הגדולים. במצב זה נדמה שכל ניסיון לקיים זוגיות נדון לכישלון.

האם האנשים שחיים בזוגיות יכולים לחיות אחרת במאה ה-21? כיצד יוצרים איזון בחברה, בזוגיות ובתוכנו? מדוע נגמרה החברה המטריאכלית ומה יש לעולם שלנו היום להציע לנו שלא היה בעבר, על אלו במאמר הבא.

מידע נוסף ניתן למצוא באתר: https://iris-sovinsky.com


קטגוריות: זוגיות,  חברה ושינוי,  יחסי גברים נשים,