היכן אנחנו?

עד שיתאפשר לנו לנסוע לאיראן, בחרנו השנה לבקר את חבל אמאלפי שבדרום איטליה. פגשנו צוקים נישאים שבמקומות רבים יורדים בתלילות לתוך הים, ומעט משטחים אנכיים וצרים. הטבע פשוט מהמם ביופיו ועצום ממדים. אבל איך יוצרים חיים במקום כזה? כיצד בונים בתים, כבישים? מה עם גינות משחקים או חקלאות?

את הפתרון לשאלת החקלאות אנחנו מכירים מהארץ – בכל מקום שניתן היה לשתול נבנו מדרגות בהרים. הבתים בחלקם נחצבו בתוך הסלעים, היו שטחים שהורחבו על חשבון הסלעים או שנבנו תמיכות מלמטה. הכבישים צרים, מתפתלים ונעזרים בתמיכה של גשרים ומנהרות. מגרשי המשחקים היו מעטים ונראו בעיקר בחוף ליד הים.

מה שהפתיע אותנו היו האנשים שחיים שם. ציפיתי שהם יהיו נוקשים כמו הטבע סביבם, כמו תנאי החיים שלהם – טרקטור או כלים חקלאיים אחרים אינם יכולים לפעול שם. התושבים יכולים להיעזר רק בחמורים לעבודה בשדות, וכלל לא ברור איך הם אורזים ושולחים את תוצרתם. למרות הקשיים הללו, התושבים מחייכים, נעימים, מסבירי פנים, נוהגים בכבישים בשלווה ומתחשבים בנהגים האחרים (שאם לא כן בלתי אפשרי לנהוג שם), ויש לזכור, מדובר באיטליה, שנהגיה ידועים בפראיותם בכביש.

מתנה נוספת שחיכתה לי שם הייתה העיסוק בציור על קרמיקה. מסיבה כלשהי התרכזה באזור הזה פעילות ענפה של ציור על קרמיקה ומכל איטליה מגיעים לקנות שם כלים מצוירים. חנויות מלאות יצירות יפהפיות חיכו לי. בתור מי שהתחביב שלה הוא ציור על קרמיקה החנויות הללו היו גן עדן מרגש שגם עין המצלמה לא מצליחה להעביר.

שולחת לכם קצת מהיופי הזה, שמוסיף להתקיים במקביל לחיים שלנו היום.