ריפוי טראומות

מאת: איריס סובינסקי, מפתחת השיטות "זוגיות הרמונית" ו"המפגש הפנימי"

המילה "טראומה" נקשרת בתודעתנו לרוב עם אירוע מחוץ לנו, כמו פיגוע חבלני או השתתפות בקרבות. נדמה לנו שמדובר תמיד באירוע גדול ויוצא דופן. רבים מאיתנו אינם יודעים שטראומה יכולה להיווצר מדבר קטן, למשל, ממשפט שאומרת מורה לילד, כמו "אתה לא שווה כלום", או מדבר שמגיע מתוכנו, כמו מחלה, בעיקר כזו שמשנה את חיינו, או אובדן תפקוד מסוים. יחסים בעייתיים שחווינו יהפכו לטראומה ויפריעו לנו ליצור יחסים נוספים, כמו אלימות בבית או בזוגיות, ניצול מיני בילדות או אונס, השפלה ועוד. מחלה שהופיעה בחיים שלנו ושינתה אותם לתמיד נחווית כהשתלטות זרה עלינו והעובדה שזה מגיע מתוכנו לא משנה. השינוי יכול להיחוות גם כבגידה של הגוף שלנו. כל החיים היינו בסדר ופתאום משהו השתבש ללא יכולת לעצור ולחזור לאחור, אל המקום המוכר והטוב.ניתוח שאנו חייבים לעבור או שינוי שמכניס הרגלים חדשים לחיינו, גם אם הם נועדו, בעצם, לעזור לנו להמשיך בחיינו, יכולים להיחוות כאילוץ שהשתלט על חיינו וכטראומה.

יש גם טראומות תרבותיות שמגיעות אלינו מהחוויה של העם שאליו אנחנו שייכים והן נוכחות בתרבות עצמה. לדוגמה, הפוגרומים שהיו בארץ לפני הקמת המדינה או חוויית המחבלים שפגעו במשפחות רבות, אלו הם נושאים שבכל פעם שניתקל בהם נחווה פחד ונעשה הרבה דברים כדי לא לחזור למצבים הללו גם אם היום הם כבר לא רלוונטיים. למשל, מעטים התושבים היהודים בארץ שיבחרו לגור באזור ערבי, אפילו אם מחירי הדיור שם נמוכים, בגלל הפחד מפני פוגרום נוסף כמו פעם.

ישנן טראומות מסוגים רבים ושונים וניתן לפגוש אותן במקומות רבים בחיינו. אפשר לזהות אותן כשיש פער בין מציאות מסוימת ובין התגובה שלנו לאותה מציאות. אם נראה שהתגובה לא רלוונטית, יש סיכוי סביר שמסתתרת שם טראומה.

לפעמים אנחנו מודעים לטראומות ויודעים מה קרה ומתי, ולפעמים הן אינן מודעות. משהו קטן שיבש לנו את תפיסת העולם ושינה את חיינו, אבל לא הבחנו בו בזמן אמת מפני שהדבר לא נראה מאיים. לדוגמה, ילד קטן כשהוא חולה חווה טראומה. גופו בגד בו, אמו לא יכלה לעזור (מנקודת מבטו) ועולמו חרב עליו. אפילו שפעת רגילה הרבה פעמים נחווית בעיניו כטראומה.

הטראומות מלוות אותנו ומנהלות את חיינו גם כאשר הדבר שיצר אותן חלף מזמן. מכיוון שטראומה היא תוצאה של אירוע שעבר ואינו קיים עוד במציאות, היא בעצם סוג של אנרגיה שיושבת בתוכנו. כשאנו חוזרים וחווים שוב ושוב חוויה קשה כלשהי, זהו בעצם ייצוג של טראומה שחווינו בעבר ונשמרת בתוכנו בעזרת האנרגיה שהטראומה יצרה. לדוגמה, אדם שחלה במחלה ששינתה את חייו חווה שינוי שנכפה עליו. הוא מתגעגע לחיים שהיו לו וכל תזכורת של אותם חיים (לפני שהייתה לו מגבלה כלשהי) מחזירה את החוויה של ערעור החיים שלו. הערעור אינו ניתן לטיפול בעולם המציאותי כי הוא אינו נמצא בו, מה שנשאר היא החוויה שמכתיבה לו כיצד להתייחס לחיים שלו.

כאשר יש בנו טראומה כל דבר שמזכיר אותה מייצר כאב או רגשות לא נעימים אחרים וכדי להימנע מהם אנו נשתדל לעקוף את המקום של הטראומה. בגלל ההימנעות הזו, יהיו מצבים בחיינו שבהם לא נוכל לתפקד.

במשך החיים אנחנו מקבלים הזדמנויות חוזרות להתמודד עם הטראומות שבתוכנו ולרפא אותן בעזרת מנגנון ריפוי טבעי שנמצא בכל אחד מאיתנו. בכל פעם שבמציאות מתרחש אירוע, לנו או למישהו לידנו, שמזכיר לנו את החוויה הטראומטית, כמו למשל ערעור סדר החיים בעקבות מחלה, הטראומה מתעוררת ומעיקה עלינו שוב. זוהי תזכורת לטראומה שמצויה בתוכנו והזדמנות לריפוי שלה.

כל אדם נולד עם היכולת לחלום או לדמיין את הדבר הקשה שעבר (הטראומה) ולשנות את סופו. כשחולמים או מדמיינים את מה שיצר את הטראומה חווים שוב את הקושי. אבל אדם יכול לחלום מחדש או לשחזר בדמיונו את האירוע ולשנות את סופו. שינוי הסוף משנה את החוויה הקשורה לטראומה, ובעצם מייצר בתוכנו חוויה אחרת, טובה, לאותו אירוע. לדוגמה, ילד שרב בגן עם חברו הטוב וקשה לו עם הבדידות שהריב יצר עבורו, יכול לחלום שהם השלימו ומעכשיו, כשיחשוב עליו, תופיע החוויה של ההשלמה והחיבור המחודש במקום כאב הריב. מה שמפתיע הוא שגם כשהילד יפגוש את חברו במציאות, הוא ירגיש טוב ויחייך אליו, אפילו אם התיקון נעשה בחלימה.

המעבר מחוויה טראומטית לחוויה חיובית ובונה הוא ריפוי הטראומה. בזכות החיבור של חוויה טובה לאותו אירוע אנו עוברים ממצב שבו כל היזכרות בטראומה מייצרת כאב ומחלישה למצב שההיזכרות באירוע הטראומטי מייצרת חוויה טובה ומחזקת.

דוגמה נוספת: לפעמים אנו שומעים סיפורים על אנשים שהשלימו עם מחלת הסרטן, גם כשהיא סופנית, ואנו שואלים כיצד זה ייתכן? אצל אותו אדם שהצליח להשתמש במחלה כדי לראות את החיים בדרך אחרת, טובה יותר, המחלה בעצם יצרה גם הקלה בחיים ותחושת הצלחה. תחושות אלה משנות את החוויה הראשונית שיצרה המחלה ומרפאות גם את הטראומה שנחוותה עם הופעתה.

כדי להפעיל את מנגנון הריפוי הטבעי, אנו זקוקים לכמה דברים:

  1. להסכים לשחרר את הטראומה. לפעמים קשה להסכים לשחרר אותה מפני שקשה לנו להיזכר בה או שאנחנו חושבים שהשמירה שלה תגן עלינו בעתיד מפני אירועים דומים בחיים.
  2. להסכים לבחור סוף טוב. כדי שנוכל לבחור סוף טוב עלינו להיות מסוגלים להאמין שבחיים יכול להיות גם טוב (אופטימיות).
  3. להסכים לחזור לרגשות הקשים שהטראומה עוררה. החזרה על חוויית הטראומה כדי לייצר את הריפוי מחזירה לנו, לזמן קצר, את הרגש הקשה שקשור אליה וחשוב שנוכל להכיל אותו בלי להיבהל. עבור ילד קטן חיבוק של אמא או לקיחת הילד על הידיים ייתנו מקום לקושי שלו וירגיעו אותו. תופעה זו הרבה פעמים היא המקור לבכי של ילדים בלילה.

כמבוגרים, כדי שנוכל להכיל את הקושי של הטראומה בזמן הריפוי שלה יש צורך להיות במקום שנותן ביטחון, מקום מוגן שיעזור לנו להכיל את הרגשות הקשים כדי להתמיר אותם. כשאנו עושים זאת לראשונה כמבוגרים, כדאי להיות במחיצת מטפל שיעזור לנו להכיל ולתרגל את דרך הריפוי.

טראומה היא בת ריפוי ומנגנון הריפוי הוא טבעי. אחרי ריפוי בטראומה יהיו לנו חיים הרבה יותר קלים, גם אם לא שינוי בחיים עצמם. עם זאת, הריפוי פותח לנו אפשרויות שלא חשבנו עליהן קודם ויכולות להקל עלינו את החיים בדברים נוספים מעבר לתחושה הטובה.

מטפלים שונים משתמשים בשיטות שונות, אבל כולן מתבססות על המנגנון הנ"ל. לדוגמה, ריפוי בעזרת שחזור טראומות, המסע של ברנדון בייס והמפגש הפנימי.

מידע ומאמרים נוספים בנושא ניתן למצוא באתר: https://www.iris-sovinsky.com, כולל מאמר בנושא המפגש הפנימי.