מקור המילה “אנתרופוסופיה” הוא ביוונית; – חכמת האדם. היא נוסדה על ידי ד”ר רודולף שטיינר (1861 – 1925), פילוסוף, מדען, מחנך, אמן ואדם בעל יכולות רוחניות גבוהות מאוד. עם יכולות אלו, ועל בסיס הכשרתו כמדען, חקר שטיינר את עולם הרוח באופן מדעי והפירות של המחקר הזה הוא מדע הרוח האנתרופוסופי.

מדע הרוח המודרני, כפי שהגדיר שטיינר את דרך האנתרופוסופיה ,הינו נתיב התפתחות המתאים לתקופתנו, בה מוצא האדם את עצמו במפגש אינטנסיבי עם אתגרים אישיים, מקצועיים וחברתיים בפעילותו בעולם, ובו זמנית- עם חוויות נפשיות ורוחניות שאותם הוא מבקש להבין ובהשראתן, לעצב את נתיב חייו.

נתיב התפתחות זה מתאפיין בצורך לטפח חשיבה צלולה, חדורה באמפטיה ומעורבות רגשית, תוך קבלת אחריות אישית מלאה על הפעילות בתחום החיים האישיים ובמרחב החברתי והמקצועי.

חתן פרס ישראל פרופ’ שמואל הוגו ברגמן (1883 – 1975) הכיר את רודולף שטיינר באופן אישי והושפע ממנו עמוקות. הוא הגדיר את האנתרופוסופיה במילים הבאות:
“מדע הרוח האנתרופוסופי פותח לפני האדם המודרני דרך להשקפת עולם רוחנית ואנושית חדשה. במרכזה נמצאת האישיות החופשייה והחושבת של האדם העצמאי, המסוגל להתעלות להבנה וניהול מוסרי של חייו מתוך עולם רוחני צרוף”.

על המרצה

אילנה ליבוביץ, היא בוגרת מדעי המחשב ועובדת בתעשיית הי-טק שנים רבות. נתיב חייה, הפגיש אותה עם מדע הרוח האנתרופוסופי, בו היא חוקרת ומעמיקה כבר זמן רב. אילנה לומדת ומיישמת את שיטת הריפוי הרוחני של ‘כלים שלובים’ שפיתחה נורית רוזנגרטן לאור החוקים הרוחניים של מדע הרוח האנתרופוסופי.