אז מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?

מאת: לינה טרנה
צלמת: רונית ולפר

מה שאני יודעת לומר בוודאות זה ששמי לינה טרנה.

אני בת 41, אם לשני בנים טרוריסטים מהממים.

יהיה לי קצת יותר קשה לתת הגדרה אחת ברורה לשאר תחומי החיים שלי…

בדיוק על העניין הזה ואיך הוא קשור לשפע אני רוצה לכתוב:

בגיל די צעיר הפנמתי שהמתכון להצלחה בחיים הוא למצוא את הדבר האחד הזה שאני ממש-ממש טובה בו ולהתמחות בו עד שאהפוך למאסטרית. או אז ההוקרה, ההכרה והשפע יהיו מנת חלקי.

האמונה האיתנה בכך שזוהי הדרך היחידה להצליח גרמה לי להיאבק עם עצמי בלי סוף, על מנת למצוא את הדבר האחד הזה, שאני מעולה בו ו… לא ממש הצלחתי. "לרוע מזלי", היה לי שפע של כישרונות. הייתי טובה באמנות, במוזיקה, בריקוד, בטיפול, בייעוץ ובניהול. בעשר השנים הראשונות של חיי המקצועיים החלפתי עבודות כמו גרביים.

סיימתי שני תארים בעבודה סוציאלית וכבר תוך כדי הלימודים הבנתי, שזה לא בדיוק התחום שבו ארצה לעסוק. כן רציתי להיות מטפלת, אבל לא הייתי בטוחה שזה יספק אותי. רציתי לנהל פרויקטים בתחום החברתי, אבל לא הייתי בטוחה שמתאים לי לוותר על הטיפול הפרטני. כל שנתיים או שלוש השתנו הרצונות והשאיפות שלי. כל דבר שעסקתי בו, העמקתי וחקרתי לעומק עד שהרגשתי שאני טובה בו ובדיוק ברגע הזה השתעממתי ורציתי לעבור לדבר הבא.

הייתי מתוסכלת מעצמי, בתחושה שאני קופצת מדבר לדבר ולא מוצאת את "ה"תחום שבו סוף-סוף אהפוך למאסטרית, שבו ארצה להתמיד. בשלב מסוים התפטרתי מעבודתי כשכירה ופתחתי עסק עצמאי. מצאתי את עצמי מעמיקה עוד ועוד לתוך טיפול, לומדת עוד ועוד תחומים – רייקי, תטא הילינג, רפלקסולוגיה, ונהנית מאוד מעבודתי כמטפלת. במשך שנים סקרן אותי כל מה שקשור לנשיות, למערכת הנשית, לחוכמה הנשית. קרוב לתשע שנים מאז ההיריון עם בני הבכור העמקתי וחקרתי את התחום הזה, הייתי חלק מנשות האוהל האדום בארץ, וקראתי כל ספר שהזדמן אל פתחי בנושא.

מצאתי את עצמי מביאה את הידע והחוכמה שאספתי יחד עם שיטות הטיפול המגוונות לקליניקה. הרגשתי שלרוב אני מצליחה באמת לעזור למי שמגיע אליי. עזרתי לנשים שהיו בתהליכים של טיפולי פוריות ולנשים עם מגוון "עניינים" במערכת הנשית – ציסטות, מיומות, אתגרי גיל מעבר. הסיפוק היה רב, הרגשתי שניחנתי בכוחות ריפוי וזו המתנה שלי, וחשבתי לתומי שסוף-סוף מצאתי את התחום שלי, אבל… לא הייתי מסופקת לגמרי. משהו היה חסר. הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי. שלטפל שעות בקליניקה זה לא מה שבאתי לעשות כאן ולכן גם הקליניקה לא באמת התמלאה.

לפני כארבע שנים הגיעה כמיהה חדשה לחיי – לשיר ולהופיע. מוזיקה ושירה תמיד היו עבורי ריפוי. הרגשתי שכשאני שרה, החיבור שלי לאלוהים הוא ישיר ומיידי. יחד עם זאת מעולם לא חשבתי להפוך את הדבר הזה שעושה לי כל כך טוב למשהו שאני מתפרנסת ממנו… והנה התחלתי לקבל תגובות מאנשים על השירה שלי. הם אמרו לי שיש משהו מרפא בשירה שלי, משהו מרגיע, משהו חודר ללב.

לקח עוד זמן רב עד שהצלחתי להכיר בעובדה שאני חייבת לעצמי ולעולם לתת ביטוי לתשוקה הזו. הייתה בתוכי התנגשות אדירה בין האגו של המטפלת המדופלמת והמצליחה ובין האישה הפראית שרוצה לשיר, להופיע, לעוף על עצמה. לא נתתי מקום לחלק הזה בי, עד שיום אחד נגמר לי החשק לטפל. זה היה נורא. הרגשתי שהאדמה זזה תחת רגליי. פשוט לא רציתי יותר לעשות את הדבר שאני אוהבת, שאני טובה בו ושאני מתפרנסת ממנו. כמובן, היקום הגיב מיד ונפסקה התנועה של לקוחות לקליניקה. כעסתי על עצמי. לא הבנתי מה קורה. זה היה מבעית. ניסיתי להיאחז, אך לשווא.

לאחר כמה חודשים נפל לי האסימון שעליי לוותר לגמרי על הטיפול לתקופה כדי שאצליח להיות נוכחת במקום של השירה ולהפוך אותו למקצוע. זה הצריך הרבה אמון – לשחרר את המקום הבטוח ולדעת שאצליח לחזור אליו כשארגיש שאני פנויה ושיש לי את היכולת להצליח בתחום החדש והמרגש כל כך עבורי.

האמת שזה קרה מוקדם משציפיתי. כמה חודשים אחרי ששחררתי את הקליניקה ואפשרתי לשירה לפרוץ – הוצאתי סינגל והרמתי מופע בכורה שממש עוד רגע קורה – בהדרגה חזר אליי הרצון לטפל, והיקום התחיל לסמן לי שאפשר לחזור לזה ממקום חדש, ממקום שמשלב בין העולמות ומשתמש בסאונד לריפוי בתוך הקליניקה.

הבנתי שבמקרה שלי אין "דבר אחד שבו אהפוך להיות מאסטרית". זה עובד לאנשים מסוימים, אבל לא לי. במקרה שלי, יש לי שפע – שפע של כישורים, שפע של יכולות, שפע של רצונות ותשוקות וכדי להפוך אותן לשפע כלכלי בחיי, עליי להיות קשובה לנשמה שלי, למה שהיא מבקשת ממני בכל רגע נתון ולאפשר את התנועה הזו תוך כדי מיקוד ונוכחות מלאה. ובכך בדיוק אני עוסקת כעת מתוך הקשבה ולמידה אינסופיות.

אני מרגישה שחלק מהיכולת שלי להתמסר לדרך כה שונה מהמיינסטרים, היא תוצאה של למידה והבנה של הזכרי והנקבי שבתוכי והיכולת לשלב ולאזן ביניהם. הצורך בתחום אחד ויחיד, ממוקד, נחווה אצלי כתפיסה זכרית למדי. מאידך גיסא, הגישה שמדברת על ריבוי תחומי עיסוק, משהו חופשי יותר, משוחרר יותר, אך כן נוכח ומעמיק מתאימה לדעתי יותר לתפיסה הנשית. האיזון בין היין המאפשר גמישות ונוכחות והיאנג הממוקד הוא בעצם האיזון בין הזכרי והנקבי שבתוכנו.

ניתן להכיר עוד את שפע העשייה שלי דרך: האתר שלי, הדף בנושא הטיפול בפייסבוק והדף בנושא המוזיקה שלי בפייסבוק.