להיות הורים לילדים רגישים מאוד

מאת: איריס סובינסקי, מפתחת השיטות "זוגיות הרמונית" ו"המפגש הפנימי"

הקדמה

הורות היא האתגר הגדול ביותר שניתן לאדם. אנו מקבלים לאחריותנו אדם קטן ואנחנו – מי שנהיה שם למענו ואיתו – ואיכות החוויה שלו בפגישה עם העולם יקבעו את היחס שלו לחייו, את היחס שלו לחברה ולעולם ואת הצביון שיהיה לעתידו.
כשנולד לנו ילד הוא אינו מגיע עם מפרט. במשך חייו ומהדרך שהוא יגיב אליהם אנו נוכל ללמוד מיהו ומה הן היכולות והאיכויות שלו וגם היכן קשה לו יותר. ככל שהוא גדל, עוד ועוד רבדים ויכולות שלו נחשפים לעינינו ולעיניו.
הילד עצמו גם הוא אינו יודע מיהו ומהו העולם שאליו נולד. גם הוא לא קיבל מפרט לעולם. הוא נולד מתוך אי-ידיעה, אבל חי בביטחון שהעולם יוסיף וייחשף לפניו כפי שקרה מיום היוולדו.

כל ילד בא לעולם שלם מעצם טיבו, וכל מה שהוא צריך כדי לגדול וכדי להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הגלום בו אלה הם הזנה, טיפול וקבלה שלמה שלו על ידינו ועל ידי החברה סביבו. כל אלה נכונים עשרות מונים כשמדובר בילדים רגישים מאוד, וכאן מתחילה הבעיה. ילדים רגישים מאוד אינם עומדים בהגדרות ובציפיות של החברה מילד, ועלינו, ההורים, מוטל התפקיד ליצור את הקשר בין הילד שלנו ובין עולם שלא יודע איך להתייחס לילד רגיש מאוד ולעתים אף אינו מכיר בקיומו.

המאמר הזה בא כדי לפתוח את הנושא מנקודות מבט שונות, שיסייעו להורים של ילדים רגישים מאוד לפתח התבוננות רחבה ככל האפשר במשימת הגידול של ילדם. דרך התבוננות זו תאפשר להם לפלס את הדרך עבור הילד, ולחברה שלנו – להיפתח לילדים הללו ולמצוא את הדרך להתחבר אליהם, לעזור להם להיות חלק מהחברה ובו בזמן להיתרם על ידם. המאמר הזה אינו תחליף לספרים בנושא, אלא הוא משמש יותר פתיח או דלת כניסה להבנה של המורכבות הכרוכה בו.

מי הם הילדים הרגישים מאוד?

במחקר שערכה הפסיכולוגית ד"ר איליין ארון במשך 20 שנה, היא זיהתה כמה אלמנטים קבועים המאפיינים אנשים וילדים רגישים מאוד:

  • יש להם תדר שונה של מערכת העצבים
  • הם חווים "גירוי יתר", משמע – הם מוצפים מדברים שאחרים לא חשים כלל ודברים שלא מטרידים אחרים מפריעים להם ברמה בלתי נסבלת. לדוגמה, רעש, מגע, ריח, עודף מידע ועוד עלולים להציף אותם
  • יש להם ראייה שונה על העולם שסביבם. הם רואים הרבה פרטים ומבינים דברים לעומקם כבר מגיל צעיר
  • הם אנשים מצפוניים

 

עוררות יתר היא אחד המפתחות החשובים בהבנה של ילד רגיש מאוד ושל חוויית החיים שלו. בספר "ילד רגיש מאוד, לעזור לילדינו לצמוח כשהעולם מציף אותם" (הוצאת פוקוס, 2012, תרגום: יהודית ברלב) כותבת ד"ר ארון על הרגישות: "הם מוצפים לחלוטין בסיטואציות רועשות, מורכבות, שמשתנות ללא הפסקה, כמו כיתה או מפגש משפחתי, בעיקר אם הם שוהים בסביבה פרק זמן ארוך מדי. איך הם יכולים לא להיות מוטרדים כשהם בכל הדקויות והפרטים שבכל סיטואציה שהיא?" (שם, עמ' 25).

נבצר מילדים אלו לעתים להשתתף בפעילויות, כמו הרצאות בבית הספר או דיונים על מחלות ואסונות. בתי הספר מביאים חוויות שאמורות להפעיל ילדים רגילים, אבל עבור הילדים הרגישים מאוד זוהי רמת חוויה מציפה וחזקה מדי. חשוב לתת לילד לבחור היכן הוא יכול להיות והיכן לא. הצפות גדולות מדי ירחיקו אותו מהחיים ומהחברה ויש להגן עליו מפני הידרדרות למצבים של חרדה ודיכאון.

ד"ר ארון כותבת עוד: "יש ילדים רגישים מאוד שנוהגים להיתקף התקפי זעם ולהשתולל מכעס, כדי להימנע ממה שמעצבן אותם, או כתגובה לו. אחרים מנסים לא לעורר בעיות, לציית, בתקווה שאיש לא יבחין בהם או יצפה מהם ליותר. יש שנשארים צמודים למחשב או קוראים כל היום וכך הם יוצרים לעצמם עולם קטן יותר. אחרים מנסים לפצות יתר על המידה על מה שנראה להם כפגם, בנסותם להיות כוכבים או מושלמים" (שם). ממקרים שנתקלתי בהם בעבודתי עם ילדים רגישים מאוד, בצד הקושי הגדול שלהם להכיל את הפגישה עם העולם, ישנם ילדים אחרים, שמגלים את הרגישות הזו ובכוונה מפעילים עליהם לחץ כדי לייצר מהומה שבה הם שולטים במצב.

מבנה הנפש של ילד רגיש מאוד ותפקידה

נפש האדם בנויה מכמה חלקים, בהם חלק פעיל (אקטיבי) וחלק מתבונן. אצל אדם רגיל החלק הפעיל גדול וחזק מהחלק המתבונן. אצל אדם רגיש מאוד החלק המתבונן הוא הראשי.

הנה דוגמה פשוטה: שני ילדים מגיעים לגינה, אחד רץ פנימה לשחק ואחד עוצר בפתח להתבונן, זהו הילד הרגיש מאוד.

הילד הרגיש מאוד מחונן ביכולות התבוננות גבוהות ובהבנה של דברים שנמצאים מתחת לפני השטח. בעזרת רגישותו הוא גם חווה הרבה יותר חזק את הרגשות של האנשים שנמצאים בסביבתו. יכולות אלו מאפשרות לו לראות דברים שהם מעבר למה שנראה בעין רגילה; לזהות מצבים מסוימים כבעייתיים ולזהות את המקומות שדורשים שינוי. וזה אמנם גם התפקיד שלהם.

קבלת השונה

בימינו, כאשר אנשים וילדים אינם משתלבים במסגרת, הם מהווים הפרעה להתנהלות שלה. המסגרת מעוניינת לשמור על ההתנהלות הרגילה שלה ואחת היא לה באיזה מחיר. המסגרת לא מחפשת שינוי ומי שפורע אותה או מצביע על חולשותיה נחשב לאויב.
במצב כזה הפתרון היחיד שהמסגרת מאפשרת לשונה ולאחר הוא להשתנות לפי הצרכים שלה ולשתוק. כל שונות שמופיעה מנוטרלת בעזרת סמים וכימיקלים שונים, שמשתלטים על המהות העמוקה של האדם ומשתקים אותה.

המשמעות היא שאין מקום בעולמנו לילדים הרגישים מאוד וגם לא לבוגרים רגישים מאוד. זה כמובן לא מפריע לנו להעריץ את יחידי הסגולה, אלו שעזבו או נפלטו מהמערכות הממסדיות הרגילות בשנים הראשונות ובגיל 30 הצליחו לבדם להגשים את חלומם.

להיות הורה לילד רגיש מאוד

חוויית ההורות לילד רגיש מאוד נראית בדרך כלל כך: יש לנו ילד חכם ומיוחד, שלא מוצא את מקומו בעולם. יש לו טענות רבות על האופן שבו העולם מתנהל והוא גם צודק.

מצד אחד, אנחנו רואים את היכולות שלו ואת הצדק שבדבריו ומצד שני, אנחנו לא מצליחים למלא את תפקידנו ולחבר אותו לחברה. ברור שאנחנו מתוסכלים. השאלה הראשונה היא היכן נוציא את התסכול שלנו ועד כמה הילד שלנו יסבול ממנו.

השאלה השנייה היא מה עושים עם ילד כזה. התשובה המיידית היא גם תשובה מוחלטת: מקבלים את העובדה שזכינו בילד כזה. זה מי שהוא, והוא אינו יכול להשתנות. אין כאן עניין של בחירה, אלא מבנה נפשי ורגשי.

כשאנחנו מצליחים להפנים את זה, עומדת בפנינו בחירה נוספת: האם אנו מוכנים או יכולים לתת לילד להיות מי שהוא, לשלם את מחיר השונות שלו ולאפשר לו לגדול ולהתפתח ולהוביל את העולם קדימה בדרכו שלו? יש פסוק נפלא בספר משלי: "חנוך לנער על פי דרכו", המצווה על ההורה או המורה לעמוד על טבעו של הילד ולמצוא את הדרך אליו – ולא להפך.
ההחלטה החשובה הזו היא שתוביל אותנו בהמשך. חשוב לזכור: כל בחירה שתמנע מהילד להיות מי שהוא תדון אותו לחיי אומללות. חייהם של ילדים כאלה ממילא לא נועדו להיות קלים, הם רואים כל מה שנסתר מעיני אחרים והם נקלעים למצוקה לנוכח גילויים של חוסר צדק, חוסר מוסריות ונגעים נוספים שהעולם שלנו מלא בהם.

תפקיד חשוב נוסף של ההורים הוא להסביר לילדם, שהעולם לא מגיב אליו כך מרצון אלא מחוסר הבנה ותסכול. מבחינת הילד, זה הבדל גדול שמשפיע על הסיכוי שלו להתחבר לעולם.
חשוב שנזכיר את זה גם לעצמנו, כאשר אנו, כהורים, חווים את הדחייה של הילד שלנו. העולם לא תמיד מגיב מרוע, בדרך כלל הוא מגיב מבורות. דבר נוסף הוא שאין לאנשים דרך לדעת על קיומם של ילדים כאלה, אם הם לא נחשפו לילד רגיש מאוד בעצמם.

כאם לילדים רגישים מאוד חשתי הרבה שנים כמו מתורגמנית המתווכת בינם ובין העולם. בנקודת המפגש הזו השתדלתי להסביר להם את העולם ולקרב את העולם אל הילדים.

דברים ש"כל" ילד מקבל באופן מסוים, יש סיכוי רב שהילד שלנו יגיב אליהם אחרת. למשל, רוב הסיכויים שילד רגיש מאוד יגיב לחיסונים ולתרופות בסקלה של תופעות הלוואי הקשות. בנושא של תרופות פסיכיאטריות חשוב להבין שהן מפריעות לילד להכיר את העולם ובסופו של דבר למצוא בו את עצמו מכיוון שהן יוצרות מצב מלאכותי עבורו. בנוסף, יש סיכוי שהוא יגיב אחרת לתרופות בגלל המבנה הפיזיולוגי השונה שלו.

ילדים אלו, שצריכים מרחב מוגן יותר מאחרים, גם זקוקים הרבה פעמים לגבולות מוחשיים דווקא בגלל שהחיים מאיימים עליהם יותר מילדים רגילים. עלינו, ההורים, מוטלת המשימה לפתח דרך לדעת מתי הילד זקוק לדילול קצב החיים ומתי לגבולות.

לסבלם של הילדים הרגישים מאוד יש תפקיד. הוא הופך אותם לאנשים מוסריים מאוד כבר בגיל צעיר. העולם זקוק מאוד לאנשים שרואים את הזולת וחשים בסבלו כדי שיובילו אותו למקום מוסרי יותר. הילדים האלה הם הסיכוי לעתיד טוב יותר של כולנו, גם של מי שמתנגד להם או שאינו מבין אותם.

עם הקושי הכרוך בהוויית החיים של ילד רגיש מאוד, יש גם מתנות שיבואו בהמשך. אם יגדלו בסביבה שמקבלת אותם כמו שהם ומאפשרת להם ללמוד את החיבור לעולם בקצב שלהם, יזכו הילדים להתפתח למי שהם אמורים להיות בעולם הזה ויהיו מוגשמים ומסופקים בחייהם הרבה לפני האחרים. הם מדויקים וימצאו את דרכם, אם היא תתאפשר על ידי ההורים. בהמשך הם גם ימצאו אנשים כמותם וחיבור חברתי ברמה אנושית גבוהה ביותר.

מניסיוני, הילדים הללו יודעים בדיוק למה הם זקוקים, ולכן כשהם מובילים את התהליך שלהם לחיבור לעולם זה קורה הכי מהר והכי מדויק. מבחינתנו, ההורים, לשחרר אותם להוביל הוא האתגר הגדול ביותר מפני שבמהותם הם נושאים דרכים חדשות, דרכים שאינן מוכרות לנו.

האתגר הזוגי

ילד רגיש מאוד הופך לאתגר בעיני הוריו כבר מגיל צעיר. כהורים לא מנוסים בילד כזה איננו מבינים "מה השתבש" ואנו נוטים להאשים את בן הזוג, שהוא "לא מתפקד כהורה" או "מקלקל את הילד". אז זהו, זה לא באמת ילד "מקולקל" ושום הורה אינו "אשם". זהו ילד מיוחד, שמעמיד את ההורים שלו במצבים קשים ומאתגרים.
ילד כזה צורך הרבה מהאנרגיה של ההורה או ההורים ונשארת פחות אנרגיה לקשר שבין ההורים ולזוגיות עצמה, ובכך הוא מהווה אתגר נוסף להורים ולשמירת הקשר הזוגי. כדאי להורי ילד, שהעולם לא יכול לקבל כמו שהוא, תמיד לזכור – הילד הזה נועד להביא מתנה לעולם.

ברגע ששני ההורים מבינים ומקבלים את המצב, הם יכולים לבחור להתחבר יחד לטובת הילד ולתת גב זה לזה מול העולם כולו. בדיוק לעוצמה הזו הילד זקוק מהזוגיות של הוריו. אבל אם ההורים לא מצליחים לעשות זאת, יש סיכוי גבוה שהזוגיות שלהם תתפרק.

רק שנים לאחר שילדינו גדלו הבנו, בעלי ואני, כמה גדול היה האתגר שעברה הזוגיות שלנו. תשומת הלב שהילדים נזקקו לה כשהיו קטנים הייתה כל כך גדולה, עד שהשאירה אותנו ואת הזוגיות שלנו בחוסר כוח וזמן.

האתגר המשפחתי

המשאבים הנדרשים בגידול ילד כזה גדולים מאוד. הם נלקחים קודם כל מההורים, ולא פעם על חשבון שאר הילדים במשפחה. דבר זה מעמת אותנו, ההורים, עם הרצון והקושי לתת לכולם באופן שווה.
חשוב לנו כהורים להבין שמכיוון שכל ילד שונה, הוא מקבל באופן אחר ובכמות אחרת את תשומת הלב שלה הוא זקוק. עם זאת, לא פחות חשוב להיות ערים לילדים האחרים במשפחה ולדאוג לתת להם חלק מתשומת הלב שלנו. לפעמים נדרשת הפרדה בזמן בין תשומת לב לילד זה או אחר.

ילד כזה, שמאתגר את המשפחה, יכול להביא אותה למצבי משבר, אולם יש כאן גם הזדמנות לצמיחה משותפת, להתפתחות ולהתגייסות כוללת, שתחבר את המשפחה ותיקח אותה למחוזות שקשה לדמיין את גבולותיהם.

מה יקרה למשפחה? זה תלוי בנו, ההורים, ובדרך שבה נבחר. חשוב שההורים ישתפו ויסבירו לשאר בני המשפחה את הנושא כך שיקל עליהם להבין את הילד ולהשתתף במאמץ של גידולו. סבתות ודודים שיעזרו לנו הם נכס חשוב מאוד לנוכח היקף ההשקעה שילד כזה צריך.

כאשר הוצאתי את בני מבית הספר, נעזרתי בבתי כדי לבנות לו מערך לימודים, וכולנו – כולל אחותו – הפכנו לצוות המורים שלו. החיבור שנוצר במשפחה ורמת העניין והשיחה שהתהוו בביתנו לא היו יכולים להתקיים ללא האתגר הזה שהתגייסנו אליו כולנו.

האתגר החברתי

בספרה "אדם רגיש מאוד, לצמוח כשהעולם מציף אותך" (הוצאת פוקוס, 2011, תרגום: יהודית ברלב) כותבת ד"ר ארון, שבמהלך ההיסטוריה האנושית תמיד היה אחוז מסוים של אנשים מסוג זה והוא זה שדאג שהאנושות תמשיך להתקדם. וכך היא כותבת: "אנחנו הסופרים, הפילוסופים, השופטים, האמנים, החוקרים, התיאולוגים, התרפיסטים, המורים, ההורים והאזרחים הפשוטים והמצפוניים" (שם, עמ' 42).

ילדים אלו באו לקדם את החברה שלנו לעבר דרגה מוסרית גבוהה יותר ולהתפתח למקומות שעד היום לא הגענו אליהם. במאות ה-18 וה-19 האנשים הרגישים מאוד היו האמנים, המטפלים, אנשי הרוח והאינטלקטואלים, ששאלו שאלות וחיפשו תשובות. בתקופה ההיא הם נחשבו לעילית שהכל נשאו את עיניהם אליה. ממקום זה הם יכלו לקחת את החברה קדימה ואכן זה מה שהם עשו.

מילוי השליחות של הילדים הרגישים מאוד תלוי בגישה של החברה אליהם ובפינוי מקום עבורם בינינו. זהו תפקידה של חברה שמבקשת להתפתח ולהתקדם. האם זוהי השאיפה שלנו כחברה או שאנו רוצים להישאר היכן שאנחנו כיום.

הסתכלו סביבכם, האם העולם והסביבה שלכם, כפי שהם היום, זה מה שאתם מייחלים לו גם לדורות הבאים? אם תאמרו, "איננו יודעים לשנות, אבל אנו רוצים שינוי", התשובה היא שהם, הרגישים מאוד, עם היכולות המיוחדות שלהם, יודעים את הדרך. תפקידנו הוא לפנות להם מקום, להקשיב להם ולתת להם להוביל את השינוי.

ההתמודדות עם מערכת החינוך

גם למערכת החינוך הילדים הללו מהווים אתגר. מערכת החינוך היא מסגרת מובנית שבה אין למורים ולמנהלים את המשאבים הנחוצים כדי לתת לילדים הללו את מה שהם זקוקים לו. יש למערכות הממסדיות יעדים שאינם מסתדרים עם הצרכים של הילדים הרגישים מאוד – שהם בעיקרם מרחב להיות מי שהם והכלה של הקושי שלהם במפגש עם החברה. את הדברים האלה למערכת החינוך קשה לאפשר. כך, בעקיפין, מערכת החינוך בעצם מעכבת את ההתפתחות והצמיחה של החברה שלנו.

חשוב לנו, כהורים לילדים רגישים מאוד, להתבונן לעומק בסוגיה זו ולבחון את רמת הנזק שנגרמת לילד שלנו מנוכחותו במערכת החינוך.
ילדים אלו דורשים מאיתנו, המבוגרים, להיות יצירתיים ולמצוא פתרונות חדשים למענם. בספרה "ילד רגיש מאוד" כותבת ד"ר ארון שלפעמים כדאי להשאיר ילדים כאלה בלימוד ביתי למשך תקופה מסוימת.

כאשר הילד משתלב במערכת הלימודים הרגילה, בית הספר מנסה לעתים לתת לו מקום ומצליח במידה זו או אחרת. אבל בית הספר אינו יכול לעשות הכל בשביל הילד שלנו. זה התפקיד שלנו. בית הספר אינו יכול להבין בעצמו את הילד שלנו ואת צרכיו וחשוב שאנחנו נלמד את הילד ונלמד את בית הספר מה נחוץ לו.
כאם לילדים כאלו הייתי מתקשרת למורים, מבקשת פגישות צוות ומלמדת את המורים של הילד מיהו ומה הוא צריך. היו מורים שלא הצליחו להפנים את המידע וילדיי לא יכלו ללמוד בכיתתם, ואז, בעזרת היועצת, מצאנו פתרון מתאים בזמן השיעורים של המורים הללו. יש לשים לב שגם היקף הנוכחות בכיתה וגם כמות שיעורי הבית המתאימה שונים אצל ילד כזה. יש כמות בונה ויש כמות הורסת. בדרך כלל כדאי וחשוב לדלל למען הילד את האינטנסיביות של הדרישות ממנו.
בימי הורים הייתי עוברת ממורה למורה, שואלת מה מטריד אותם בקשר לילד, ומבררת עם הילד על הקשר עם אותם מורים, והייתי מנסה למצוא פתרונות לבעיות. לפעמים נאלצתי אפילו לשים גבולות למורים היכן שצריך.

ילדים בוגרים

מבחינתו של הילד, חשוב לו לדעת שבעינינו השונות שלו היא מתנה ושאנו גאים בו וסומכים עליו. ממקום זה גם הוא ילמד לקבל את השונות שלו כמתנה ובסופו של דבר אף ימצא את מקומו הראוי בחברה ובעולם.

ייתכן שחלקכם מכירים ילדים בוגרים רגישים מאוד, שאינם מסתדרים עם החברה. קצתם אף ממעטים לצאת מהבית. חשוב לדעת – לעולם לא מאוחר, ההכרה בהם וביתרון של המיוחדות שלהם תעזור להם להתקרב לחברה ולמצוא בה את מקומם בכל גיל.

סיכום

כאשר אנו מגלים שהילד שלנו רגיש מאוד הדבר הראשון שנדרש מאיתנו הוא להבין מיהו הילד ולקבל אותו בדיוק כפי שהוא.
לילד כזה יש מסע משלו לעבור והוא לא פשוט, אבל הוא מצויד בכל מה שהוא זקוק לו. מאיתנו, ההורים, הוא זקוק לאהבה, קבלה, הכוונה בקשר לעולם והגנה ממי שאינו מקבל אותו. מי שגדל כך יידע למצוא את מקומו בחברה בבגרותו.
ההקשבה וההבנה של הקשיים שעובר הילד שלנו הן אחד האתגרים הגדולים שילדים אלו מציבים לפתחנו. הנחמה היא שכשאנו איתם, הם סובלים פחות.

לאנשים שעובדים עם ילדים רגישים מאוד או הורים של ילדים רגישים מאוד מומלץ לקרוא את הספרים "אדם רגיש מאוד, לצמוח כשהעולם מציף אותך", ו"ילד רגיש מאוד, לעזור לילדינו לצמוח כשהעולם מציף אותם" של הפסיכולוגית ד"ר איליין ארון. הספרים מסבירים הרבה מהתופעות שמבלבלות אותנו ונותנים כלים רבים להתמודדות ביום-יום.

קבלתו של ילד כזה במשפחה ובחברה מתחילה מאיתנו, והיא באחריותו של כל מי שבא איתו במגע. התנהלות כזו תקדם גם אותנו כמשפחה וגם את הסביבה כולה לחברה שמקבלת את השונה, ונוסף על כך תאפשר לילד להביא לחברה את המתנות שהוא הביא עימו.

במשך ההיסטוריה אנשים רגישים מאוד היו אלה שהובילו את ההתפתחות של העולם והצעידו אותו קדימה. לשם כך הם באים לעולם. תפקידנו הוא לאפשר להם למלא את ייעודם.

מידע ומאמרים נוספים בנושא ניתן למצוא באתר: http://iris-sovinsky.com מומלץ לקרוא גם את המאמר "גידול ילדים אינדיבידואלים".


קטגוריות: אדם רגיש מאוד,  ילדים,