גידול ילדים אינדיבידואלים

מאת: איריס סובינסקי, מפתחת השיטה "זוגיות הרמונית"

הקדמה

המאמר הזה נכתב עבור אנשים שמגדלים ילדים. הוא מכיל את אוסף תפיסות העולם ואת המחשבות שלי בנושא. מטרתו לעורר דיון פנימי ומשפחתי בנושא החינוך בבית ואחריות ההורים מול הילד ומול החברה. מקווה שהוא יתרום להעלאת הנושא למודעות ולחיזוק ההורים שמוכנים ללכת עם הלב. תיהנו!

כשבתי הראשונה נולדה ראיתי את הדרך שבה גידלו סביבי ילדים וכמו ילדת העידן החדש רציתי לגדל אותה אחרת. רציתי לגדל אותה כמו שנכון לה ולא כמו שנכון לחברה. האמנתי שאם ילד גדל בדרך שנכונה לו הוא יגיע למצות את הפוטנציאל שלו ויביא לחברה את מתנותיו בשמחה. חשוב היה לי להגיע למצב שבו היא חיה את מי שהיא בתוך העולם הקיים.

בחירה בדרך משלנו לא הייתה הדרך הקלה, היא דרשה חשיבה רבה, בדיקות ולמידה של נושאים שקשורים לחינוך, חיפוש דרכים חדשות, התפתחות שלנו והרבה ניסויי ותהייה. ברמה הרגשית האתגר היה גדול ולא פעם אספתי את כל כוחותיי כדי לייצר עבורה את מה שנכון לה בתוך העולם הקיים.

דבר חשוב שעזר לי בחיפוש הדרך הייתה העובדה שהייתה לי בחינוך מטרה ברורה, המטרה הזו הייתה המצפן שכיוון אותי לאורך השנים. ככל שעברו השנים וראיתי שהמטרה אכן מתגשמת וגם מוכיחה את עצמה קיבלתי כוח נוסף להמשיך בדרך גם עבורה וגם עבור בננו אחריה.

דמות הבוגר הרצוי או מה אני רוצה עבור ילדי?

בהסתכלות לאחור, על התהליך שעברנו, הבנתי שחשוב היה לי לבחור מטרות שיתאימו לעתיד בו ילדינו יחיו, למרות הקושי לכוון לעתיד שאינו ידוע והפחתתי בחשיבות הדברים שעבדו בעבר, אך לא בהכרח יישארו רלבנטיים בעתיד. כשבחרתי מה אני רוצה עבור ילדי התמקדתי בהגדרת ערכים ומהויות.  רציתי עבורם שיהיו אנשים אינדיבידואליים, מוסריים, אותנטיים, ישרים, שיגשימו את עצמם בתוך החיים (או בשפה שלי, שיביאו את המתנה שלהם לעולם) ושיוכלו לקיים זוגיות מאושרת לפי בחירתם.

מה התכונות והיכולות הנדרשות כדי להשיג את המטרות

תוך כדי תהליכי ההתפתחות שאנחנו עברנו התגלו והוגדרו התכונות והיכולות שביקשנו עבור ילדנו ואלו הן:

  • שידעו להקשיב לרגשות שלהם ולשתף בהם
  • שידעו לזהות את הצרכים הבסיסיים שלהם
  • שיהיו קשובים לרגשות של האחרים
  • שיכירו ברגשות ובתחושות של עצמם ושל האחרים ויכבדו אותם
  • שיהיו חופשיים למלא את הצרכים שלהם
  • שיוכלו לזהות את המתנה שיש להם
  • שיפתחו אמפטיה לעצמם ולסביבה
  • שיכבדו את עצמם ואת האחרים ואת הגבולות שבין עצמם לאחרים
  • שיתייחסו לזולתם מתוך צניעות ושוויון
  • שיהיו אנשים חושבים
  • שיהיו מחוברים ליצירתיות שלהם
  • שיפתחו את היכולות המיוחדות שלהם
  • שיחברו בין היכולות שלהם לצרכים של הסביבה
  • שיאהבו את עצמם כפי שהם
  • שיכירו בחשיבות של עבודת התפתחות פנימית וידעו לעשות אותה

בחירת הדרך להשגת המטרות

ראשית, ברור שלא ניתן לחנך ילדים על ידי ציווי ישיר כגון "כך תהיו ". זה לא עובד. ברוב המקרים, ילדים לומדים מדוגמאות. כדי להקנות להם יכולות וערכים אנו  חייבים להוות דוגמא, ואכן בהמשך השנים נדרשנו לעשות את עבודת ההתפתחות שלנו כדי שנוכל להוות דוגמא.שנית, כיוונו אותם בעזרת שאלות שעזרו להם לשים לב לדברים נוספים מעבר לראייה שלהם באותו הזמן. לעומת אמירות החלטיות, השאלות המכוונות מעוררות חשיבה עצמית, מאפשרות לילד מרחב בחירה ומפתחות את תחושת העצמיות שלו,

שלישית תרגלנו אותם בכל דבר שקרה בחיים.  החיים בילדות משמשים לנו הזדמנות לתרגל את העתיד. אני מאמינה שהחיים היומיומיים מהווים את המקום הטוב ביותר לתרגל בו. אין זמן אחר מתאים יותר לתרגול זה ורצוי מאד לא לדחותו לעתיד. כל מה שמתרגלים בחיים מתחילתם מייצר חוויה של יכולתנו ליצור לנו בחיים את מה שאנו רוצים ומשפיע באופן מהותי בתהליך עיצוב האישיות כבר מגיל צעיר. כל רגע וכל התנסות מהווים הזדמנות חשובה והחיים מביאים לנו הזדמנויות מסוגים שונים כך שהתרגול מגוון.

אושרם של ילדיי ובריאותם הנפשית היו חלק חשוב ממטרותיי וראיתי זאת כחובתי לעשות הכל כדי שיתקיימו עבורם.  אין מישהו אחר שיעשה זאת עבור הילדים שלי. כאשר נתקלתי בסיטואציות שונות השתדלתי לבדוק את ההשפעה ארוכת הטווח של הסיטואציה על ילדי והחלטתי על התגובה הראויה לאור ההשלכות ארוכות הטווח .

ללמד כבוד לעצמי ולסביבה

בעיני כבוד ניתן ללמוד רק מתוך חוויה אישית. משחר ילדותם כיבדתי את ילדי תוך התייחסות אליהם כאנשים שלמים ונפרדים. כבר בהיותם ילדים קטנים השתדלתי להימנע מלסתור את דבריהם ולתת להם מקום בדיוק כפי שאני עושה עם בוגרים. השתדלתי להימנע מלומר לילד "אתה טועה", ובמקום לדבר עליו ולבטל את דבריו אמרתי: "אני רואה את זה אחרת" ובכך הדגשתי את האפשרות לזווית הראיה השונה. חשוב היה לי לא לבטל אותם כדי שלא יבטלו את עצמם.כאשר אנו מבטלים את מה שהילד אומר אנחנו מלמדים אותו לבטל את עצמו, שהוא אינו ראוי, שאי אפשר לסמוך עליו וכן הוא לומד לבטל אחרים.בכל בתי הספר בהם ילדיי למדו, הם נחשבו ילדים מכבדים ואכפתיים למי שסביבם, הן ילדים והן ומבוגרים.

הקשבה פנימה והחוצה

על מנת שילדי יוכלו לשמוע את הרגשות שלהם, את הצרכים שלהם ולהכיר את היכולות שלהם, סייעתי להם להתחבר לעצמם וזאת בשתי דרכים. האחת, על ידי כך ששיתפתי אותם במה שעובר עלי ובאופן בו אני בוחנת את עצמי בסיטואציות שונות. השנייה, על ידי שאלות מכוונות במצבים רלבנטיים כגון: מה אתה מרגיש, מה אתה צריך, מה אתה אוהב לעשות? פיתוח יכולת הקשבה פנימית אצל הילד דורש מאתנו, הוריו, תרגול רב ויש לקחת בחשבון המתנה לא קצרה עד שנבחין בתוצאות.

כאשר הילד לא היה מרוצה, ריכזתי את תשומת ליבי ואת הדיון בחוויה שלו והתחושות שלו והשתדלתי להימנע מלפצות אותו בסוכריות למיניהן כדי לרצותו, ובעצם בכך ללמדו להתעלם מתחושותיו. החוויות שלו קיבלו יחס של כבוד וכך הוא למד לכבד אותן ולהישאר בהן מבלי לברוח.

במקביל לימדתי אותם גם להקשיב לסביבה ולהתעניין במה שאחרים מרגישים.

אותנטיות מול נימוס

במשך שנים אפשרתי לילדי להגיב לסביבה בהתאם להרגשתם ולתחושותיהם, מתוך נקודת מוצא של כבוד לעצמם ולסביבה. למשל כשהגיעו אורחים לביקור וילדי נמנעו מלברכם בשלום (מתוך בושה), הסביבה הגיבה לכך בטענה שהם אינם מנומסים. עבורי נימוס הוא סוג של זיוף. אני ביקשתי עבורם אותנטיות וראיתי סתירה בין אוטנטיות לבין נימוס. כשגדלו, ועם התפתחות הביטחון העצמי בשילוב תחושת כבוד לסביבה, הם החלו להתייחס לסביבה באופן נעים יותר מתוך מקום של בחירה עצמית ואותנטיות. יתרה מכך, הם רואים את האחרים ומתחשבים בהם אף למעלה מהמקובל בסביבתם.  לדוגמא, כשאמא של אחד מחבריו של בני חלתה, היא התקשרה אלי לספר שבני התעניין בשלומה וטענה שאף ילד אחר אינו רואה אותה, שכן עבור האחרים היא רק "האמא של".

עוצמה אישית וביטחון עצמי

בכל מקום שילדיי חוו קושי נתתי להם את ההזדמנות לצמוח מן הקושי, לברר מה הם יכולים לעשות אתו בתוכם, לנסות לפעול בעולם שלהם כדי לפתור את הבעיה וזאת בידיעה שאם לא יצליחו אני אצטרף ואעזור להם.כשילדי נתקלו בבעיות הקשורות בית הספר עודדתי אותם לדבר עם התלמידים והמורים ולנסות להתגבר על הבעיות בעצמם, באמצעות הכלים שכבר רכשו. במקרים רבים, הסביבה הבוגרת לא מתייחסת לילד, ויחד עם זאת, עצם הניסיון של ילדי לדבר על הבעיות עם אחרים ולנסות להגיע לפתרון בכוחות עצמם פיתחה את יכולותיהם. אבל, כאמור, במקרים רבים אין בכך בכדי לפתור את הבעיה.  כשילדי לא הצליחו לפתור את הבעיות מול בית הספר, התערבתי בעצמי מתוך כבוד לדרך שהם בחרו. עדות טובה להצלחתה של הדרך הנ"ל התבטאה במשפט ששמעתי מבתי בגיל ההתבגרות: "אני יכולה להשיג בעולם כל דבר, ומה שלא אצליח אקרא לאמא שלי והיא תשיג".

אתגר היישום

היישום של חינוך לאינדיבידואליות דורש מאתנו להיות אינדיבידואליים בעצמנו ולסמוך על עצמנו ועל הילדים שלנו. ילד שסומכים עליו לומד לסמוך על עצמו. עצם החוויה של הילד שהוריו סומכים עליו והידיעה שיזכה לתמיכה בדרך שיבחר מאפשרת לו לשתף אותנו בחוויותיו וגם לייצר דיון משותף ביתרונות של דרכים שונות.

מהרגע שילדי נולדו אני נמצאת במסע של יצירת נפרדות ביני לבניהם שמטרתו לשחרר אותם להיות מי שהם. תהליך השחרור נבע מתוך האמונה שרק כך הם יוכלו לחיות את חייהם ולמצוא את מה שהם מביאים איתם ושאין לי את היכולת לדעת זאת עבורם. מסע שחרור זה הוא אולי הדבר הקשה ביותר שנדרשתי לעשות עבורם, ואת הכח עבורו שאבתי מהאמונה באינדיבידואליות שלהם. תוך כדי תהליך השחרור הזה אני עדיין נוכחת עבורם בעיניים ולב פקוחים כדי להכיל את רגשותיהם ולסייע במידת הצורך.

נושא השחרור נעשה מורכב כשהילדים נמצאים במערכת החינוך, מקום בו מכירים אותם עוד פחות והוא אינו מונע מהצורך לאפשר להם להתחבר לעצמם. מערכת החינוך נוטה ליטול על עצמה את האחריות להישגי התלמידים בלימודים וביחסים החברתיים. בעבודה מול מערכת החינוך שחררתי את המערכת מהאחריות על התוצאות שלהם ולקחתי אותה על עצמי בשלב ראשון, על מנת שלא יפריעו בהתפתחות הילדים. בהמשך, העברתי בהדרגה את האחריות לתוצאות לילדים עצמם, ככל שהתפתחו יכולותיהם ורצונם.

כדי להגיע לבחירה מדויקת בכול פעם שנדרשתי לבחור, לקחתי בחשבון את כל האפשרויות באותו נושא, גם אלו שלא רציתי בהן. רק התבוננות על כל האפשרויות עזרה לי לעשות בחירה מדויקת ובמקרים רבים גם נתנה לי את הכוח לפעול. לדוגמא, כאשר לילדי היה קושי בלימודים, בדקתי את האפשרות שיש להם קושי פיזי, קושי רגשי, או ששיטת הלימוד אינה מתאימה להם ופעלתי לשינוי בכל אחד מהתחומים לפי הצורך. מבחינתי,  צריך למצוא פתרון לכל בעייה הקשורה בילדי ואם מערכת החינוך אינה יכולה לתת את הפתרון שמתאים לילד שלי אז עלי לטפל במצב, גם אם תוך כך נוצר מצב שאינו נוח למערכת החינוך.

כאשר ילדי נתקל בקושי מול המערכת, הענקתי עדיפות למציאת הפתרון המתאים לילד, גם אם המערכת עצמה נדרשה למאמץ שאינה רגילה בו. דרך התנהלות זו לימדה את ילדיי שטובתם חשובה באמת ושכדאי להתאמץ ולמצוא את הדרך הנכונה להם ולתקשר אותה עם הסביבה.

היבט חשוב נוסף בשחרור הילדים להתנסויות בונות בחיים הוא הרשות לטעות ולהכשל. עלינו להרשות לעצמנו ולילדינו לנסות גם במחיר כשלון מתוך ראייה שכל רגע בהווה הוא תרגול לעתיד.

שותפים לחינוך

עלינו לקחת בחשבון שותפים נוספים ובעלי עניין לנושא החינוך, למשל בן הזוג, הילד עצמו, מערכת החינוך, המשפחה ועוד. כדי  להצליח לפעול בכל הסביבות שאנו חיים בהן ולכוון את כל שיתופי הפעולה הללו, הקפדתי לשמוע את מה שחשוב להם, ולשתף אותם במטרות החינוך שלנו, להסביר להם את הדברים שחשובים לנו עבור ילדינו ואת הצרכים המיוחדים שלהם. במקרים של ניגודי אינטרסים נתתי עדיפות לצרכים של הילדים שלי.אני מאמינה שלכל ילד כאדם שונה יש גם צרכים מיוחדים משלו וכדי שילמד לכבד את הצרכים של האחרים יש לעזור לעולם לכבד גם את אלו שלו.

סיכום

חינוך ילדינו הוא מסע התפתחות חשוב לכל המשפחה. חינוך מתוך חשיבה וכוונה מייצר דרך ברורה, ומניסיוני, גם עוזר לגייס את הסביבה. האתגר של עתיד בלתי ידוע בו יחיו ילדינו הופך בר התמודדות כאשר יכולותיהם נבנות והם לומדים לבדוק בתוכם, לחשוב עם עצמם, להתייעץ ולנסות לעשות דברים מתוך ביטחון במי שהם.

מזמינה אתכם להתחבר לחינוך ילדיכם מהלב ולפעול ממקום של הערכים הגבוהים ביותר שלכם ואני בטוחה שתיהנו מן התוצאות.

מידע נוסף ניתן למצוא באתר: http://iris-sovinsky.com


קטגוריות: חברה ושינוי,  ילדים,